שניצל

בשר מטוגן ומצופה בפירורי לחם
(הופנה מהדף כתיתה)

שְׁנִיצֶלגרמנית: Schnitzel "פרוסה קטנה"; בעברית: כְּתִיתָה) הוא מאכל מהמטבח האוסטרי העשוי מבשר מטוגן או אפוי שמצפים אותו בפירורי לחם או קמח הדבוקים אליו בביצה ולעיתים משטחים אותו בעזרת פטיש שניצלים.

שניצל
שניצל וינאי מקושט
שניצל וינאי מקושט
מאכלים
סוג מנת בשר, שניצל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצא אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שניצל ישראלי מחזה עוף בתוספת פסטה עם רוטב עגבניות

השניצל על גרסותיו השונות (עגל, כבש, עוף, בקר, הודו, איל, חזיר) הפך למנה נפוצה במדינות רבות בעולם המערבי. במספר מדינות הוא נפוץ בשם "קוטולטה".

היסטוריה

לפי המסורת, המנה הובאה לממלכת אוסטרו-הונגריה מאיטליה על ידי הפילדמרשל רדצקי בשנת 1857. בשנת 1900 נטבע המונח שניצל וינאי על שם העיר האוסטרית, וינה. מנה קלאסית של שניצל וינאי, או ווינרשניצל (Wienerschnitzel) תהיה עשויה מבשר עגל, עטוף בפירורי לחם, מטוגן בחמאה או שומן חזיר, ומוגש בדרך כלל עם צ'יפס או מחית תפוחי אדמה ולעיתים עם רסק תפוחים חמוצים.

הגרסה הישראלית לשניצל עשויה בדרך כלל מחזה עוף או הודו, ומהווה מאכל פופולרי. השניצל הגיע לישראל דרך יהודי אשכנז, ונחשב לחלק מהמטבח היהודי. בדוכני מזון מהיר נמכר גם שניצל בבגט או בפיתה, לרוב בליווי ירקות, צ'יפס וקטשופ. בישראל הושאל השם "שניצל" גם למאכלים נוספים המטוגנים בציפוי פירורי לחם, כמו שניצל דג ושניצל תירס.

בגרסה הארגנטינאית של המאכל הוא מכונה מילנסה (Milanesa), ומבוסס על בשר בקר העשוי דק ומועט בשומן, אשר נאפה בתנור או מטוגן. גרסה נוספת בציפוי רוטב עגבניות וגבינת מוצרלה נקראת מילנסה נפוליטנה (Milanesa Napolitana).

גרסה שווייצרית של שניצל היא קורדון בלו (Cordon-bleu, בצרפתית: "סרט כחול") - בין שני נתחי בשר נתון מילוי שינקן וגבינה, והבשר מצופה בציפוי השניצל ומטוגן.

לשניצל יש גם מספר גרסאות צמחוניות וטבעוניות. גרסה תעשייתית נפוצה היא שניצל תירסבלילה המכילה גרגרי תירס, מצופה בפירורי לחם ומטוגנת. מוצר זה הושק על ידי חברת טבעול בשנת 1993 והפך לשניצל המוכן הנמכר ביותר בישראל[1]. גרסה טבעונית לגמרי המתאימה להכנה ביתית עשויה מפרוסות דקות של סייטן, ובמקום ביצה משתמשים בה בחלב סויה להדבקת פירורי הלחם.

ברכה

ישנו דיון הלכתי סביב ברכתו של השניצל, מאחר שהוא מורכב מבשר שברכתו שהכל, ומהציפוי שברכתו מזונות. התומכים בברכת מזונות[2] נסמכים על העיקרון ההלכתי בהלכות ברכות שלפיו יש לברך מזונות על כל תערובת שיש בה מזונות אף שאינה עיקר המוצר[3]. מנגד רוב הפוסקים סבורים שיש לברך שהכל, ונסמכים על העיקרון ההלכתי עיקר וטפל, ולטענתם עיקר השניצל הוא הבשר שבו, ואין להתחשב בציפוי[4]. יש פוסקים שסוברים שזה תלוי בעובי הציפוי, בציפוי דק ברכתו שהכל, ובציפוי עבה ברכתו מזונות[5]. ולדעת הרב אלישיב בציפוי עבה יש להפריד את הבשר מהציפוי ולברך את שתי הברכות[6].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אורנה יפת, המותגים החלוצים: סללו את הדרך למתחרים, באתר ynet, 23 באפריל 2007
  2. ^ הרב בן-ציון אבא-שאול בספרו אור לציון חלק ב' סימן יד אות ט
  3. ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק ג', הלכה ד'.
  4. ^ למשל ראו שו"ת שבט הלוי חלק ד' סימן קס"א
  5. ^ הרב יצחק יוסף בשם אביו הרב עובדיה יוסף, ספר "הלכה ברורה"
  6. ^ ספר "וזאת הברכה"