יעקב אבן חן
יעקב אבן חן (אדלשטיין; 23 בדצמבר 1927, כ"ט בכסלו תרפ"ח – כ"ג בתמוז תשנ"ז, 28 ביולי 1997) היה עיתונאי, סופר ומשורר ישראלי ממטפחי הספרות והשירה הדתית בישראל. מייסד ועורך כתב העת לשירה ולספרות דתית "מבוע"[1].
 | |
| לידה |
23 בדצמבר 1927 כ"ח בכסלו תרפ"ח אוגוסטוב, הרפובליקה הפולנית השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
28 ביולי 1997 (בגיל 69) כ"ג בתמוז תשנ"ז |
| שם לידה |
Jacob Edelstein – יעקב אדלשטיין |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| שפות היצירה |
עברית |
  | |
ביוגרפיה
עריכהאבן חן נולד באוגוסטוב שבפולין ליצחק ולזלדה (לבית קושילבסקי) אדלשטיין. בשנות השלושים גר עם משפחתו בקמיניץ. אביו היה פעיל ציוני ממייסדי "החלוץ המזרחי" ו"צעירי המזרחי" ושימש כמזכיר ישיבת כנסת בית יצחק בראשות הרב ברוך דב בר ליבוביץ. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחה משפחתו לווילנה ומשם, דרך רוסיה, טורקיה, סוריה ולבנון, עלתה לארץ ישראל אליה הגיעו ב-7 בינואר 1941. המשפחה התיישבה בירושלים[2]. בבגרותו עבר להתגורר בכפר עציון. אדלשטיין היה מארבעת הניצולים מהטבח בכפר עציון ב-ד' באייר ה'תש"ח. הפואמה "מעשה שהיה בדורנו" מתארת את סיפורו של הקרב האחרון ואת הצלתו הפלאית בידי זקן ערבי מסתורי. ספריו "ערפל בעמק הברכה" ו"אלונים בסלע" מכילים קובצי סיפורים על רקע תקופת גוש עציון בחייו. יומן השבי "זכור זאת ליעקב" מכיל תיאור מפורט של ימיו כשבוי בידי הירדנים החל משבייתו בכפר עציון דרך בית הכלא ביריחו וכלה במחנה השבויים בזרקא שבירדן[3].
ויעלם הזקן בין ההמון שהשתולל ורצח בעציון
ולא ידענו מאיפה בא ולאן הלך.
והיה כאשר רוחנו שבה אלינו,
ויקום רעי הפצוע וישאל:
"התדע מי זה הזקן הערבי המוזר
שהצילנו ממוות והשאירנו לפליטה מכל הכפר?
ואומר: לא זקן ולא ערבי.
זה היה אליהו הנביא".— מעשה שהיה בדורנו,
במשך שנים רבות, כתב בעיתון הצופה תחת שם העט יעקב אבן חן. החל משנות ה-50 ועד פטירתו שימש כתב העיתון בירושלים. אדלשטיין שסיקר את טקס חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן תואר על ידי הכתבים בעוברו את גשר אלנבי לכיוון ירדן בפעם השנייה בחייו כ"מי שעבר אז כבול בידיו וברגליו – עובר כעת כאדם חופשי ומשוחרר".
היה ממטפחי הספרות והשירה הדתית בישראל לאחר קום המדינה. גולת הכותרת של פעילותו הספרותית הייתה הוצאת כתב העת הספרותי-דתי "מבוע", ששימש במה, לעיתים יחידה, ליוצרים דתיים. בין הכותבים ב"מבוע" היו המשוררות זלדה, שפרה וינשטוק אשכול, הסופר בן ציון גרשוני ואחרים.
בשנת 1976 זכה בפרס ירושלים לעיתונות על שם גרשון אגרון[4].
נפטר בכ"ג בתמוז תשנ"ז. בשנת 2010 נקרא על שמו רחוב בשכונת הר חומה בירושלים. אלמנתו, נחמה אדלשטיין אבן-חן, היא מחנכת ומרצה לתנ"ך, יקירת ירושלים. לאחר פטירתו המשיכה בהוצאת כתב העת "מבוע". ליעקב ולנחמה אדלשטיין שני בנים ושתי בנות. בתו יונת היא מנהלת אולפנת אוריה בגוש עציון (מבית אור תורה סטון) ונשואה לעורך הדין יהושע למברגר. נכדו הוא השחקן אלחנן אבן חן.
מספריו
עריכה- אברהם מאפו
- אלונים בסלע: מסיפורי גוש עציון
- בדרך לחברון
- בראשית הסופה: סיפורים
- המלחמה בהרים: סיפורים לבני הנעורים
- הרבנות הראשית לישראל בעבר ובהווה
- הרמב"ם - ר' משה בן מימון: סיפור חייו
- הרמב"ן: רבינו משה בן נחמן
- מסע תפלה: שירים
- מעבר להרים: שירים
- מרן ר' יוסף קארו: סיפור חייו
- עליות אליהו: עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל
- ערפל בעמק הברכה: קובץ סיפורים
- צלצולי מסעות: סיפורים
- ר' נחמן מברסלב: סיפור חייו
- תנועה בסערת מלחמה: דרך וילנה לישראל
- רב ומנהיג: תולדות הרב קוק - התפרסם מכתבים שנמצאו לאחר מותו
- זכור זאת ליעקב - יומן השבי - התפרסם מכתבים שנמצאו לאחר מותו
קישורים חיצוניים
עריכה- דקל שי שחורי, אבן-חן (אדלשטיין) יעקב, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- סיור מצולם עם יעקב אבן חן באתר הקרב בכפר עציון, מאוסף המשפחה
- הספרים של יעקב אבן חן, באתר "סימניה"
- רשימת הפרסומים של יעקב אבן חן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת המאמרים של יעקב אבן חן, באתר רמבי"ש
- יפה גולדשטיין, השבוי מכלא יריחו, הצופה
- שמואל אדלמן, עת נובע, באתר ערוץ 7, 31 באוגוסט 2006
- נחמה אדלשטיין אבן-חן, אות יקיר ירושלים, עיריית ירושלים
- מכתביו
- מסע תפילה, באתר "דעת"
- עם הפלשים בהרי גונדר, באתר "דעת"
- העננים כסו בענן, באתר "דעת"
- גליונות מבוע ותכניהם, באתר "דעת"
- יעקב אבן חן, דף שער בספרייה הלאומית
- יעקב אבן חן, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
הערות שוליים
עריכה- ^ אבן-חן (אדלשטיין), יעקב, באתר ICL | מרכז הספר והספריות(הקישור אינו פעיל)
- ^ יעקב אבן-חן, באתר library.osu.edu
- ^ שלום בן ברוך, שירת עציון בפי יעקב אבן חן, הַבֹּקֶר, 27 ביוני 1958
- ^ הוענקו פרסי ירושלים לספרות ועתונות, מעריב, 2 בנובמבר 1976