טריר

טריר
**Trier**
סמל טריר סמל טריר	דגל טריר דגל טריר
מדינה	גרמניה
מדינה פדרלית	ריינלנד-פפאלץ
ראש העיר	Wolfram Leibe
תאריך ייסוד	30 לפנה"ס
שטח	117.14 קמ"ר
גובה	137 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	112,737 (31 בדצמבר 2023)
‑ צפיפות	884 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות	49°45′20″N 6°38′22″E / 49.75565°N 6.63935°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.trier.de
אתר מורשת עולמית
	המונומנטים הרומיים, קתדרלת פטרוס הקדוש וכנסיית גברתנו בטריר
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1986, לפי קריטריונים 1, 3, 4, 6
שטח האתר	73 דונם
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני טריר

טריר (גרמנית: ‏Trier^ⓘ‏^Ⓘ‏; צרפתית: Trèves; לוקסמבורגית: Tréier; לטינית: Augusta Treverorum) היא עיר במערב גרמניה במדינת ריינלנד-פפאלץ, השוכנת סמוך לגבול עם לוקסמבורג. העיר ממוקמת בעמק נהר המוזל, בין גבעות נמוכות מכוסות כרמים, ואזור העיר נחשב לאזור חשוב לייצור יין.

טריר היא העיר העתיקה ביותר בגרמניה שלה היסטוריה כעיר ולא כיישוב או כמחנה צבאי. היא נוסדה במאה ה-1 לפנה"ס. היא גם המושב העתיק ביותר של בישוף נוצרי מצפון להרי האלפים. בימי הביניים הארכיבישוף של טריר נחשב גם כנסיך אשר שלט על השטח שבין הגבול הצרפתי ועד לריין, והיה אחד מ-11 הנסיכים הבוחרים של שליט האימפריה הרומית הקדושה.

בטריר מתגוררים כ-100 אלף תושבים, והיא העיר הרביעית בגודלה במדינת ריינלנד-פפאלץ. בעיר שוכנת הנהלת מחוז טריר-זארבריקן, ואוניברסיטת טריר שנוסדה ב-1473.

גאוגרפיה

טריר נמצאת במרכז עמק המוזל, ורוב שטחה נמצא על גדתו הימנית (המזרחית) של נהר המוזל. גבעות מכוסות עצים וגפנים משתרעות מדרום לעיר ועד הונסריק, ומצפונה עד להרי אייפל. גבול גרמניה עם לוקסמבורג נמצא כ-15 קילומטרים מהעיר. השטח העירוני של טריר מחולק לכ-19 מחוזות.

היסטוריה

הרומאים הכניעו את שבט הטרוורים הגאלי, במאה ה-1 לפנה"ס, והקימו באזור את אוגוסטה טרוורורום ("עירו של אוגוסטוס על אדמת הטרוורי") בשנת 30 לפנה"ס. מאוחר יותר הפכה העיר לבירת הפרובינקיה הרומית גאליה בלגיקה. במאה הרביעית לספירה שימשה לזמן קצר כעיר הבירה של הקיסר הרומי קונסטנטיוס כלורוס, אביו של הקיסר קונסטנטינוס, שהחל בפעילות בנייה אינטנסיבית שכללה את החומה מסביב לעיר, ארבעת שערי הכניסה (ביניהם פורטה ניגרה) אולם הכס (שהפך לכנסייה) והמרחצאות. בעיר הוקמו מגורים לקיסר הרומי המערבי, ובה נולד ההגמון אמברוזיוס.

הפרנקים כבשו את טריר מהרומאים בשנת 459, וב-870 היא הפכה לחלק מפרנקיה המזרחית, שבבוא הימים הפכה לאימפריה הרומית הקדושה. כוחם של הבישופים בעיר גדל באופן משמעותי, והארכיבישוף של טריר הוכר כאלקטור של האימפריה, אחד התפקידים החשובים בגרמניה באותה התקופה. אוניברסיטת טריר הוקמה בעיר בשנת 1473.

במאה ה-17 הארכיבישוף והנסיך הבוחר של טריר העבירו את מעונותיהם למבצר ארנברייטשטיין שבפיליפסבורג, ליד העיר קובלנץ.

במאות ה-17 וה-18 ניסתה צרפת לכבוש את טריר במהלך מלחמת שלושים השנים, מלחמת תשע השנים, מלחמת הירושה הספרדית ומלחמת הירושה הפולנית. לבסוף, הצליחה צרפת להשתלט על טריר בשנת 1794 במהלך מלחמות המהפכה הצרפתית. במהלך הכיבוש הצרפתי בוטלה נסיכות הבוחר מטריר, ולאחר סיום המלחמות הנפוליאוניות בשנת 1815, עברה טריר לידי ממלכת פרוסיה. קרל מרקס נולד בעיר בשנת 1818.

כחלק מפרובינציית הריין פקדה את טריר תקופת שגשוג כלכלי. תושבי העיר מרדו במהלך אביב העמים ב-1848 אך הוכנעו. ב-1871 הפכה העיר לחלק מהאימפריה הגרמנית.

טריר נפגעה קשות מהפצצות בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. העיר הפכה לחלק ממדינת ריינלנד-פפאלץ החדשה לאחר המלחמה. האוניברסיטה, שנסגרה בשנת 1797, נפתחה מחדש בשנות השבעים של המאה העשרים, וקתדרלת טריר נפתחה גם היא מחדש בשנת 1974. טריר חגגה 2,000 שנה בשנת 1984.

אתרים חשובים

טריר ידועה בזכות המבנים הרומים המשומרים היטב הנמצאים בה, שבהם נכללים:

פורטה ניגרה (Porta Nigra) הוא השער הרומי המשומר ביותר מצפון לאלפים. כיום זה האתר התיירותי המפורסם ביותר בטריר. ממנו מוביל מדרחוב שמעון מטריר הקדוש (Simeonstraße) לכיכר השוק הראשי (Hauptmarkt) ובה עמוד צלב השוק (Marktkreuz) ומזרקת פטרוס הקדוש (Petrusbrunnen).
שרידי שלושה בתי מרחץ רומיים המכונים "מרחצאות הקיסר" (Kaiserthermen), "מרחצאות ברברה" (Barbarathermen) ו"בית המרחץ בשוק הבקר" (Thermen am Viehmarkt).
בזיליקת קונסטנטינוס (Konstantinbasilika) היא בזיליקה רומית מקורית, ששימשה כהיכל הכס של הקיסר הרומי קונסטנטינוס. כיום היא משמשת ככנסייה פרוטסטנטית;
קתדרלת טריר או קתדרלת פטרוס הקדוש (Trierer Dom או Dom St. Peter) היא כנסיית רומית קתולית שמתוארכת לתקופה הרומית. לפי המסורת בכנסייה נמצאת הכותונת הקדושה שלבש ישו בזמן מותו. הכותנת מוצגת לראווה אחת לכמה עשרות שנים, במרווחי זמן לא קבועים.
כנסיית גבירתנו (Liebfrauenkirche) היא אחד המבנים הגותיים המוקדמים החשובים ביותר בגרמניה. היא בנויה בסגנון המסורתי של הקתדרלות הגותיות הצרפתיות.
האמפיתיאטרון הרומי (Amphitheater in Trier).
גשר הרומאים (Römerbrücke) חוצה את נהר המוזל, ונחשב לגשר העתיק ביותר מצפון לאלפים שעוד חוצות אותו מכוניות.
מנזר מתיאס הקדוש הבנדיקטיני (Benediktinerabtei St. Matthias).
כנסיית גנגולפוס הקדוש (St. Gangolf) הייתה כנסיית-השוק העירונית, שהתחרתה בקתדרלת הבישופים של טריר.
כנסיית פאולינוס מטריר הקדוש (Stift St. Paulin) היא אחת מכנסיות הבארוק החשובות ביותר בריינלד-פפאלץ. חלקים ממנה עוצבו על ידי האדריכל המפורסם יוהאן בלתזר נוימן.
שני העגורנים העתיקים, שהופעלו בכוחם של אנשים המסובבים גלגלים: "העגורן הישן" (Alter Krahnen) או "עגורן טריר-מוזל" (Trierer Moselkrahn), בנייה גותית משנת 1413; ולצידו עגורן מתקופת הבארוק (1774), ושמו "עגורן המכס הישן" (Alter Zollkran). שני העגורנים, כל אחד בזמנו, שימשו לפריקת וטעינת סחורות מאוניות שעגנו בנהר.
בית הקברות היהודי העתיק (Weidegasse).
בית קרל מרקס - בו נולד קרל מרקס ב-1818. משמש היום כמוזיאון לתולדות קרל מרקס וכתביו וכן כמוזיאון להיסטוריה של הקומוניזם.
ארמון הנסיך האלקטור (Kurfürstliches Palais) צמוד לבזיליקת קונסטנטינוס - ארמון מפואר שבנייתו הסתימה ב-1794. חזיתו הדרומי מעוטרת בקישוטים ובגרם מדרגות מרהיב והוא מהווה את הדוגמה הבולטת לאמנות הרוקוקו בגרמניה. החזית פונה לגן נרחב ובו פסלי שיש ובריכה.

קתדרלת פטר הקדוש בטריר
מזרקת פטרוס בכיכר השוק
עמוד הצלב בכיכר השוק
בזיליקת קונסטנטין
ארמון הנסיך האלקטור

תמונה פנורמית של העיר

יהדות טריר

בטריר (בכתובים: טרייר, טרויאש) התקיימה קהילה יהודית מימי הביניים ועד השואה, מן הקהילות העתיקות ביותר ביהדות גרמניה, שנייה רק לזו שבוורמס. לפי המסורת החלה ההתיישבות היהודית בעיר כבר במאות הראשונות לספירה, ואולם האזכור הכתוב הראשון הוא משנת 1066.

בראשית 1066 הורה הבישוף אברהרד (אנ') על גירוש יהודי טריר. הגירוש לא יצא לפועל לאחר שהבישוף נרצח בידי כומר, ועל פי השמועה, היהודים קשרו עם אותו כומר כדי להסיר מעליהם את אימת הבישוף. בשנת 1096, בעת גזרות תתנ"ו נרצחו רבים מיהודי טריר, הבישוף אגילברט (גר') גונן על אלו מהם שהסכימו להמיר את דתם. הם הורשו לחזור ליהדותם בידי היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ב-1104, למרות התנגדות הכנסייה הקתולית.

ב-1262 גורשו יהודי טריר שוב בידי הארכיבישוף היינריך פון וינסטינגן (גר'). הם שבו בשנים שלאחר מכן ותפסו עמדות ותפקידים בכירים בממשל העירוני במחצית הראשונה של המאה ה-14. יהודי טריר נמלטו מן העיר במהלך פרעות ארמלדר (הוא ארנולד פון אוישיגהיים (אנ')) וב-1339 הורשו לשוב ולהתיישב בעיר, לא לפני שהתחייבו לשלם מס גבוה קבוע. בתקופת המגפה השחורה סבלו יהודי העיר מרדיפות.

בדצמבר 1356 הרשה הקיסר קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בצורה רשמית לנסיך הבוחר מטריר להזמין את היהודים להתיישב בשטחים שתחת שלטונו, וב-1362 הורשו 50 משפחות יהודיות שהתחייבו להעלות מס קבוע, להתיישב בעיר.

ב-1418 גירש הארכיבישוף והנסיך הבוחר מטריר אוטו פון ציגנהיים (גר') את יהודי טריר מן העיר. הם שבו אט-אט להתגורר בה רק כעבור שבעים שנה. ב-1555 העניק הבישוף יוהאן פון אייזנברג (גר') זכויות ליהודי העיר, ובמקביל העלה את סכום המס שהושת עליהם. גם בשנים שלאחר מכן נמשכו גירושים לסירוגין ואף הוטלה על יהודי העיר החובה לשאת אות קלון. בשנים 1675–1676 הייתה תקופת רדיפות קשה, ובקהילה היהודית התקינו צום מיוחד בט"ו באלול שנשמר שנים רבות לאחר מכן.

הקהילה היהודית זכתה לשוויון ולהפסקת הרדיפות רק בשנת 1794 עם הכיבוש הצרפתי.

רבני הקהילה הראשונים המוכרים היו רבי יוסף ישראל ב"ר אברהם וורמסר ובנו רבי יצחק אהרן וורמסר, שניהם ידידיו של רבי יאיר חיים בכרך אב"ד וורמס שהתכתב עמם. אחרי פטירת הרב וורמסר התמנה הרב אהרן לבוב, ואחריו בנו רבי יהושע השיל לבוב שהיה גם חתנו של הרב וורמסר. הוא היה שותף פעיל בפולמוס הגט מקליווא וחיבר את ספר שאלות ותשובות בשם "פני לבנה".^[1] בהמשך התמנה גם כרבה של נסיכות אנסבך ושוואבך כולה.

אחריו התמנה בנו הרב אברהם משה לבוב ועם פטירתו בשנת 1788 ירש את משרתו חתנו הרב מרדכי מרקס בעלה של בתו חיה. בנם היינריך (יהושע השיל), עסק בעריכת דין והתנצר, אך המשיך להתגורר בטריר. הוא אביו של קרל מרקס.^[2] מתבולל נוסף בן טריר הוא סבו של הבישוף העירוני מטיאס אברהרד (גר')‏ (1815–1876).