ויקיפדיה

חרם על ישראל

הימנעות מקשרים כלכליים, פוליטיים ותרבותיים עם מדינת ישראל

חרם על ישראל הוא הטלת עיצומים על מדינת ישראל מתוך מטרה לפגוע בה או לגרום לה לפעול בצורה הרצויה למטיל החרם, או משום שלמטיל החרם יש ביקורת על מדיניותה של ישראל (אנ'). היא ננקטת לרוב על מנת להביע ביקורת על מדיניותה ופעולותיה ביחס לפלסטינים, לגרום לישראל לפעול מדינית בצורה הרצויה למטיל החרם (יציאה משטחים, התרת שיבת פלסטינים לתחומיה או הכרה במדינה פלסטינית), להביא לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני או אפילו על מנת להביא לחיסולה של ישראל כמדינה יהודית על ידי פגיעה כלכלית. ניתן להבחין בין ארבעה סוגי חרמות עיקריים המופעלים על מדינת ישראל: אקדמי, תרבותי, מדיני וכלכלי.

קריאה לחרם במהלך הפגנה של BDS, במלבורן, אוסטרליה

ישנם מספר קמפיינים בינלאומיים המעודדים חרם על ישראל, הידועים שבהם כוללים את שבוע האפרטהייד הישראלי, מסעות התעמולה של חג המולד[1] ומסע התעמולה של ה-BDS. עיקר מאמצי החרם על ישראל מאורגנים על ידי הפלסטינים וארגוני שמאל רדיקלי.[2]

לפי הליגה נגד השמצה, החרם על ישראל ובפרט תנועת ה-BDS הן תנועות המבקשות להפלות את ישראל על בסיס לאום והיותה מדינת העם היהודי[3].

מלחמת חרבות ברזל הובילה לחרם על ישראל בשלל תחומים במדינות רבות.[4]

חרם מדיני

עריכה

בשנותיה הראשונות מדינת ישראל סבלה מבידוד מדיני יחסי מצד המדינות הערביות, לאור הסכסוך על ארץ ישראל עם המדינות הערביות. בתקופה זו היחסים המדיניים והכלכליים של ישראל עם ארצות הברית והמדינות האירופאיות היו די נייטרליים וזאת על רקע המלחמה הקרה, מאפייניה הסוציאליסטים של ישראל והשאיפה האמריקאית למנוע מהמדינות המוסלמיות לחבור לברית המועצות, וכן הרצון המערבי להשיג גישה למשאבי הטבע ולשוק הצרכנים הגדול במדינות הערביות. החל מראשית שנות השבעים עם התחזקות הסוציאליזם והתנועות האנטי-קולוניאליות, אנטי-אימפריאליות ואנטי-מערביות באמריקה הלטינית ובמזרח התיכון, חברו תנועות השמאל עם התנועות האסלאמיות, בשיתוף ברית המועצות, נגד המערב; ואימצו את ישראל לסמל כל אלו. בתקופה זו ישראל נעשתה ליותר ויותר מבודדת מהעולם הלטיני, אנטי-מערבי והסוציאליסטי, כמו לאויבת תנועות השמאל ברוב מדינות העולם; דבר שגרם לישראל להתקרב יותר לארצות הברית וזה גרם להגברת האיבה נגדה. השיא הגיע בהחלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם, שם הציונות הוגדרה כביטוי לגזענות וישראל למדינת אפרטהייד. לאורך שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 גדל כוחן והשפעתן של תנועות השמאל בעולם ובציבור, בפרט במערב. בהתאם גם התגברה איבת הציבור והמדינות בראשות תנועות השמאל נגד ישראל, לאור החברות המתגברת בין ישראל לארצות הברית וכן לאור התפיסה כי ישראל מייצגת את כל מה שהשמאל מתנגד לו - אימפריאליזם, קולוניאליזם ומערביות.

במהלך שנות השמונים החלה מצרים להתקרב לארצות הברית ובמקביל להתרחק מהסובייטים, גורם אחד מני רבים שיצרו את התנאים שאפשרו את הסכם השלום בין ישראל למצרים. עם התפרקות ברית המועצות בשנות התשעים וההטבה ביחס כלפי המערב, גם היחס כלפי ישראל החל להטיב וישראל החלה ליצור קשרים מדיניים עם מדינות שטרם היה לה את ההזדמנות לכך. ביניהן מדינות שונות מאירופה, דרום אפריקה, אמריקה הלטינית ואף ירדן, בחתימה על הסכם השלום בין ישראל לירדן. עם זאת באופן כללי היחס שקיבלה ישראל מיתר המדינות הערביות המשיך להיות קר. השיפור במצבה המדיני של ישראל בשנות התשעים בא לידי ביטוי בנקודת השיא, החלטה 4686 של העצרת הכללית של האו"ם, שביטלה את החלטה 3379 הקודמת.

במהלך המאה ה-21 עם התחזקות תנועות האסלאם הפונדמנטליסטי, החל שיתוף פעולה מסוים בין ישראל למספר מדינות הערביות וזאת לאור האיום שתנועות פונדמנטליסטיות אלו מציבות לא רק על העולם המערבי והלא-אסלאמי, אך גם על האסלאם המתון. תנועות כדוגמת אל-קאעידה, דאעש, האחים המוסלמים וחמאס.

נכון לשנת 2013 כ-160 מדינות מכירות בישראל ומקיימות עמה יחסים דיפלומטיים. 36 מדינות אינן מקיימות איתה יחסים דיפלומטיים, 26 מדינות אינן מכירות בישראל, רובן הגדול מדינות מוסלמיות.

מדינות ערב והליגה הערבית

עריכה

מדינות ערב במזרח התיכון ואפריקה והליגה הערבית

עריכה

מדינות ערב (במזרח התיכון ובאפריקה) אשר היו חברות בליגה הערבית הצביעו נגד תוכנית החלוקה של האו"ם, אותה ראו כמפלה לטובת היהודים ואף יזמו חרם כלכלי על יהודי ארץ-ישראל ולאחר מכן על מדינת ישראל (ראו להלן "חרם כלכלי"). לאחר הכרזת ישראל על עצמאותה בשטח אשר לפי תוכנית החלוקה הוכר כשטח מדינת ישראל, הליגה הערבית חזרה בשנית על התנגדותה הרשמית ליישום "פתרון שתי מדינות" במכתב אותו הגישה לאו"ם. באותו היום, צבאות מדינות ערב השכנות[5] פלשו לשטח אשר הוקצה לפי תוכנית החלוקה למדינה היהודית ופרצה מלחמת העצמאות. עם סיומה, סירבו מדינות ערב לחתום על הסכמי שלום לסיום הלחימה והסכימו רק להסכמי שביתת נשק על מנת שצה"ל לא יפלוש לתחומן. כתוצאה ממצב זה הוחרמה ישראל על ידי מרבית מדינות ערב (למעט ירדן, איתה התקיימו קשרים משמעותיים עד 1951) עד לסוף שנות ה-70 של המאה ה-20[6].

לאחר מלחמת ששת הימים, בקיץ 1967 מנהיגי שמונה מדינות ערביות נפגשו בועידת חרטום אשר נערכה בסודאן על מנת לדון בעמדה הערבית כלפי ישראל. הם הגיעו להסכמה כי לא תהיה הכרה בישראל, לא יהיה שלום עם ישראל ולא יהיה משא ומתן עם ישראל. לאחר חתימה על הסכמי השלום עם מצרים בשנת 1979, גורשה מצרים מהליגה הערבית. כתוצאה מההסכם ישראל החלה ביחסים עם מדינות מוסלמיות שאינן ערביות כגון ניגריה, ניז'ר, מאלי וצ'אד. יחסים אלו נותקו בעקבות חרם של האיחוד האפריקני על ישראל. חלק מהיחסים שוקמו בשנות התשעים, לאחר חתימה על הסכם השלום בין ישראל לירדן בשנת 1994.

יוצאת דופן מבין המדינות המוסלמיות היא איראן, אשר הייתה בין המדינות הראשונות אשר הכירו במדינת ישראל בזירה הבינלאומית (במרץ 1950 הכרה "דה-פקטו" בלבד), וכן פיתחה יחסי ידידות ואף נחשבה לידידתה המוסלמית הקרובה ביותר של ישראל עד לפרוץ המהפכה האיראנית, בשנת 1979. שגריר ישראל נמלט מאיראן עוד באותה השנה, לאחר תקיפות אתרים ישראלים. איראן מחרימה את ישראל ומנהיגיה קוראים פעמים רבות להחרים את ישראל ואף להשמידה.

עד היום עדיין מחרימות את ישראל מספר מדינות ערב[7].

מדינות באפריקה

עריכה

עם הקמת מדינת ישראל, כינון יחסים דיפלומטים עם מדינות אפריקה לא היו בראש מעייניה. החל מ-1956 החליטה שרת החוץ גולדה מאיר להרחיב את נציגויות ישראל באפריקה, כך שעד לאמצע שנות ה-60 היו לישראל נציגויות דיפלומטיות ב-33 מדינות ביבשת אפריקה[8][9]. לאחר מלחמת ששת הימים החלה סחיפה, בעידודן של מדינות ערב והגוש הקומוניסטי, ומדינות אפריקה החלו לנתק קשרים דיפלומטים עם ישראל בזו אחר זו[10]. בשנות ה-70 המוקדמות הכריז האיחוד האפריקאי חרם על ישראל והפך קיום קשרים של מדינה אפריקאית עם ישראל לכמעט בלתי אפשריים. באפריקה שמדרום לסהרה נותרו רק שלוש מדינות שהמשיכו לכונן קשרים עם ישראל: מלאווי, לסוטו וסווזילנד.

מנהיגים ישראלים, שהרגישו נבגדים כתוצאה מהמדיניות האפריקאית, העמיקו את קשריהם עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, דבר אשר גרם לחוסר שביעות רצון בצד האפריקאי והוביל להצבעה בעד החלטת האו"ם שהשוותה ציונות לגזענות ב-1975. לאחר מכן חזרה ישראל לרכז מאמצים במדינות אפריקה ואסיה והחלה לקשור קשרי שיתוף פעולה בכלכלה ובצבא. מדינות אפריקה לא מיהרו להחזיר את קשריהן המדיניים עם ישראל ורק באמצע שנות השמונים של המאה ה-20 חזרו לקשור קשרים דיפלומטיים עם ישראל כך שבראשית שנות התשעים כוננו קשרים דיפלומטיים רק עם מעט ממדינות אפריקה. עם זאת, בשנות ה-90 חזרו יותר ויותר מדינות לכונן קשרים דיפלומטיים מדיניים עם ישראל, כך שבסופן קיימה ישראל קשרים עם כ-40 מדינות אפריקאיות (יותר ממספר המדינות איתם קיימה יחסים מדיניים בתחילת שנות ה-60), כאשר חלקן מעולם לא קיימו קשרים מדיניים עם ישראל בעבר[11][12].

בנובמבר 2013, בעקבות לחץ של הפלסטינים, החליטה דרום אפריקה לנתק מגע עם הממשל הישראלי, ולהימנע מלערוך ביקורים רשמיים של שרים לישראל[13].

איסור כניסה לבעלי דרכון ישראלי

עריכה
 
מקרא:
  ישראל
  מדינות אשר אינן מאשרות כניסה לבעלי דרכון ישראלי
  מדינות אשר אוסרות כניסת אנשים בעלי דרכון עם הטבעת חותמת או מעבר בישראל

מדינות ערביות רבות מסרבות לאשר כניסה לבעלי דרכון ישראלי. חלקן מסרבות לאשר כניסה גם לאנשים שעל דרכונם מוטבעת חתימת כניסה ויציאה מישראל (למשל בנגלדש ופקיסטן). לעיתים, נאסרת כניסה אף של אנשים אשר מוטבעת בדרכונם חותמת המעידה על כך ששהו בישראל - וזאת ללא חותמת ישראלית. לדוגמה, חותמת מצרית המעידה על יציאה ממעבר טאבה תעיד על כניסה לישראל (ערב הסעודית).

מדינות אשר אוסרות כניסת בעלי דרכון ישראלי נכון ל-2020: איראן, אלג'יריה[14], אפגניסטן, בנגלדש[15], ברוניי, ג'יבוטי[16], כווית, לבנון, לוב, מלזיה[17],סומליה, סוריה, עיראק, ערב הסעודית (למעט לצורך עלייה לרגל של אזרחים מוסלמים[18]), פקיסטן ותימן. מתוכן, איראן[19] אלג'יריה, כווית, לבנון, לוב, סודאן, סוריה, ערב הסעודית[20] ותימן אף אוסרות כניסת בעלי דרכונים עליהם מוטבעת ויזה או חותמת ישראלית.

מדינות אירופה

עריכה
 עמוד ראשי
 ראו גם – יחסי האיחוד האירופי-ישראל

ארבע המדינות חברות האו"ם, מתוך שש המדינות שהיו הגרעין המייסד של האיחוד האירופי, לוקסמבורג, בלגיה, צרפת והולנד, יצרו קשרים דיפלומטיים עם ישראל, כבר בינואר 1949. בעוד שיחסי החוץ של ישראל עם האיחוד האירופי משתנים בשל יחסיה עם המדינות השונות המרכיבות אותה, הרי שרשמית, אף המתנגדות ביותר לישראל מבין מדינות אירופה המערבית לא החרימו אותה בחרם כללי ומקיף. עם זאת לעיתים נמנעו מדינות אלו משיתוף פעולה עם ישראל, אף שהדבר נעשה לרוב באופן נקודתי ומצומצם[21].

באירופה המזרחית היה מצב עניינים שונה. ברית המועצות הכירה במדינת ישראל יומיים לאחר הקמתה ויחסיהן בשנים הראשונות היו חמים. היחסים עם ברית המועצות בפרט ומדינות הגוש הקומוניסטי בכלל הידרדרו משמעותית ובשנת 1953 בוצע פיגוע בצירות הסובייטית, אשר גרם לניתוק היחסים באופן זמני. לאחר מלחמת ששת הימים וכיבוש שטחים ממדינות ערב הסמוכות, ניתקו ברית המועצות ומדינות מזרח אירופה (מלבד רומניה) את קשריהן עם ישראל כמחאה על כך שהיא לא נסוגה מהשטחים שכבשה. יחסים אלה חודשו רק לאחר נפילת חומת ברלין והתפוררות הגוש הקומוניסטי. בשנות ה-90 חל שיפור ביחסי החוץ של ישראל וב-1989 28 מדינות מזרח אירופה וברית המועצות לשעבר החלו לקשור קשרים עם ישראל.

טורקיה, הגם שהיא מדינה השוכנת רק חלקית באירופה, מהווה אחת המדינות המוסלמיות הבודדות באירופה ויחסיה עם ישראל הושפעו מהסכסוך הישראלי-פלסטיני. עם עליית רג'פ טאיפ ארדואן החלה טורקיה בהצגת קו אנטי-ישראלי, שהחריף אחרי מבצע עופרת יצוקה והתדרדר עד לנתק ביחסים בעקבות המשט לעזה במאי 2010. ב-2011 גורש שגריר ישראל מטורקיה ועל אף שלא הוכרז חרם מדיני על ישראל, ראש הממשלה הטורקי הודיע על הפסקת כל קשרי המסחר הצבאיים והביטחוניים בין שתי המדינות[22]. ב-2013, לאחר התנצלות ישראלית אשר התקבלה בטורקיה, חזרו היחסים למתכונתם הקודמת.

החרם הערבי

עריכה
  ערך מורחב – החרם הערבי

כבר בשנת 1921, 27 שנים לפני הקמת מדינת ישראל, החלו הניסיונות הראשונים להחרמת עסקים יהודיים[23]. לאחר מספר חרמות[24] בעלי היקף מקומי ולכל היותר מזרח-תיכוני הוטל ב-2 בדצמבר 1945 החרם הערבי הרשמי, על ידי הליגה הערבית. הוכרז ש"ייצור יהודי ומוצרים יהודיים אינם רצויים בארצות ערב" וכן נקראו התאגדויות ערביות לסרב להתקשר, בכל צורה שהיא, עם כל סוג של ייצור ציוני[25]. עם הקמת מדינת ישראל, בשנת 1948, הורחב החרם ובעצם כלל שלושה רבדים כאשר הוחרמו גם צדדים שלישיים המנהלים קשרי עסקים עם ישראל ותוכנן להחרים גם צדדים רביעיים, המנהלים קשרים עסקים עם הצדדים השלישיים בעלי הקשרים העסקיים עם ישראל. אין כל ספק שהחרם פגע בישראל[26] אך גם ברור שהחרם לא פגע בישראל ברמה המתוכננת על ידי הליגה הערבית[27]. בשנות ה-80 ועד לשנות ה-90 המוקדמות חלה מגמה של התרופפות בחרם הערבי. למעט סוריה, אין אכיפה של הרובד השני בחרם (החרמת צדדים שלישיים המנהלים קשרי עסקים עם ישראל) אצל חברות הליגה הערבית. עם זאת איראן, אף שאינה מדינה חברה בליגה הערבית, מנסה לאכוף את הרבדים השני והשלישי של הליגה הערבית.

החרם הערבי נאכף בקפידה בעשורים הראשונים לקיום המדינה וגרם לחברות בינלאומיות גדולות להימנע מפעילות בישראל לאורך שנים רבות. למרות זאת כלכלנים רבים טוענים כי לחרם היו גם השפעות חיוביות על הכלכלה הישראלית, והוא תרם לצמיחתה של תעשייה ישראלית עצמאית בתחומים רבים[28].

רקע לחרמות חברתיים וכלכליים במאה ה-21

עריכה
 
קבוצת נטורי קרתא בהפגנה נגד השליטה הישראלית ביהודה ובשומרון

על רקע ועידת קמפ דייוויד בין אהוד ברק ליאסר ערפאת פרצה בספטמבר 2000 האינתיפאדה השנייה, גל מהומות אלימות פלסטיניות ששילב גם פעולות טרור פלסטיני. בימים הראשונים של המהומות שידר צוות France 2 כתבה עם סרט המתארת את מותו לכאורה של מוחמד א-דורה, ילד פלסטיני בן 12, מירי חיילי צה"ל בצומת נצרים שברצועת עזה. הכתבה תרמה לשלהוב הרוחות ולעלייה חדה בתקריות אלימות ואנטישמיות כנגד ישראלים ויהודים בארץ ובעולם. בשנתיים שלאחר מכן, האינתיפאדה רק החריפה, ופיגועי ההתאבדות הרבים שביצעו פלסטינים בישראל הכריחו את ישראל לנקוט בפעולות צבאיות חריפות יותר ויותר. צה"ל החל לבצע סיכולים ממוקדים נגד פעילי טרור בכירים ובמקביל כוחות יבשה נכנסו יותר ויותר לשטחי A. במרץ 2002, בעקבות חודש עקוב מדם בו נרצחו למעלה מ-100 ישראלים, ואחרי טבח ליל הסדר, הורה ראש הממשלה אריאל שרון על פתיחת מבצע חומת מגן למיגור הטרור. במבצע זה, הגדול מסוגו שנערך מזה שנים רבות, נהרגו מאות פלסטינים ונגרם נזק קשה לתשתיות בשטחי יהודה ושומרון. השיא היה בקרב בג'נין בו דחפורי D9 משוריינים גרמו להרס רב במחנה כדי להכריע את הקרב. הפלסטינים הפיצו האשמות שקריות על טבח שערך צה"ל בג'נין, והאשמות אלה תרמו לעליה חדה באנטישמיות החדשה ובגינויים למדינת ישראל בעולם. גם בניית גדר ההפרדה, שנועדה למנוע חדירת מחבלים (ובעיקר מחבלים מתאבדים), גררה גינויים לישראל וכונתה "חומת האפרטהייד" בידי מתנגדיה.

על רקע התהודה העולמית שעוררה האינתיפאדה השנייה התקבלה החלטת פורום NGO, פורום הארגונים הלא-ממשלתיים, מטעם ועידת האו"ם נגד הגזענות ושנאת הזר -ועידת דרבן הראשונה. החלטה זו, אף כי לא נכללה בהצהרות הוועידה הסופיות, קראה להטלת סנקציות וחרמות מחייבים ומקיפים ולניתוק כל הקשרים (דיפלומטיים, כלכליים, חברתיים, תמיכות, שיתוף פעולה צבאי ואימונים צבאיים משותפים) בין כל המדינות וישראל. מרי רובינסון, נשיאת הוועידה אשר הייתה נוכחת במקום, אמרה שהייתה בפורום "אנטישמיות נוראית".

קריאות לחרם כלכלי, תרבותי ואקדמי משולב נשמעו לראשונה ב-2002 אך קמפיין משמעותי החל רק ב-2004 עם השקת הקמפיין הפלסטיני לחרם אקדמי ותרבותי על ישראל ברמאללה[29]. קריאות נוספות לחרם נשמעו בהמשך גם על ידי גופים וארגונים נוספים[30] ולעיתים אף על ידי תושבי ישראל[31]. בקרב הארגונים האנטי-ישראליים קיימים ספקות באשר להצלחתו של החרם[32] בייחוד לאור התפיסה הקיימת אצל חלק מהמחזיקים בדעות אנטי-ישראליות, שישראל מצליחה לחמוק מעונש באופן שיטתי[33].

כמו כן, החל מ-2004 בין החודשים פברואר-מרץ מתקיים בארץ ובעולם שבוע האפרטהייד הישראלי[34]. מטרת אירועי שבוע האפרטהייד הוא לעודד חרם על ישראל על ידי הצגתה כמדינת אפרטהייד, הנוקטת במדיניות אפרטהייד, לטענת המארגנים, כלפי הפלסטינים וכן ליצור תמיכה בנקיטת סנקציות וחרמות כלפי מדינת ישראל. עם זאת, פעילים ישראליים מקומיים המארגנים את אירועי שבוע האפרטהייד טוענים שמטרת הכנסים שנערכו היא לבודד את ישראל מבחינה בינלאומית[35]. אירועי שבוע האפרטהייד מבוססים בחלקם על תעמולה פלסטינית ולעיתים כוללים הסתה כנגד ישראל.

חרם כלכלי

עריכה
 עמוד ראשי
 ראו גם – BDS#חרם עסקי על ישראל

החל משנת 2005 ישנו קמפיין פעיל של מאות ארגונים פלסטינים וארגוני שמאל רדיקלי פרו-פלסטיניים הנקרא BDS (ראשי תיבות של "חרם, משיכת השקעות, סנקציות") הקורא להחרים כלכלית את מדינת ישראל ועסקים וארגונים ישראליים. קמפיין ה-BDS קורא גם לחרם אקדמי וחרם תרבותי על ישראל. במדינות רבות בעולם נערכו קמפיינים מקומיים שנועדו לגרום להוצאת השקעות בישראל ובחברות הקשורות לישראל[36] וכן מחברות מקומיות אשר "מרוויחות מהכיבוש"[37]. כתוצאה מכך בוטלו מספר השקעות בארגונים, עסקים ומיזמים הקשורים בצורה כלשהי לישראל.

תוצרת התנחלויות

עריכה
 
שלט שנתלה על דלת בית פלסטיני. הכיתוב אומר "לי יש הרגשה טובה ולך? בית זה חופשי ממוצרים אשר יוצרו בהתנחלויות"
  ערך מורחב – חרם על ההתנחלויות

התנחלויות נתקלות לעיתים קרובות בעיצומים החריפים ביותר. משום כך, נערכים לעיתים חרמות המכוונים במיוחד נגד כלכלת יישובים אלו[38]. הרשות הפלסטינית אסרה בחוק למכור מוצרי התנחלויות בשטחה[39]. בנוסף, ישנם עסקים ואיגודים המחרימים לחלוטין תוצרת שמקורה בהתנחלויות[40][41] ומדינה אחת החליטה רשמית על סימון מוצרים המיוצרים בהתנחלויות[42], כאשר קיים חשש שהסימון יביא לחרם[43]. עם זאת, ישראל חתומה על הסכמי סחר בינלאומיים, כך שניסיונות להחרים תוצרת ישראלית נתקלים בקשיים[44]. תחקיר גרמני שנערך קבע כי הכוונה המסתמנת היא סימון מוצרי התנחלויות כמוצרים שאינם מיוצרים בשטח ישראל על מנת לעקוף את הסכמי הסחר[45].

לעיתים קיימים קשים בסימון והחרמת מוצרי ההתנחלויות, למשל בשל כך שספקים מערבבים תוצרת זו עם תוצרת אחרת שמקורה בישראל. לפעמים גם קיים כעס מצד אותם ארגונים על כך שעסקים אחרים משתפים פעולה, מבחינה עסקית, עם תוצרת ההתנחלויות. במקרים אלו קיימות קריאות להחרים - ולעיתים גם מוחרמים בפועל - ארגונים בהם קיימת פעילות הן בהתנחלויות והן בישראל וכן ספקים "המשתפים פעולה" עם יצרני ההתנחלויות[46][40]. כך לדוגמה בהנחיות שפרסם האיחוד האירופי, גופים המקבלים כספים מהאיחוד יצטרכו להתחייב שלא להשתמש בקבלני משנה מתחומי הגדה המערבית או מזרח ירושלים[47].

חרם אקדמי

עריכה
 
גרפיטי באוניברסיטת ויטווטרסראנד (ויטס)

תנועת ה-BDS (ראשי תיבות "חרם, משיכת השקעות וסנקציות")[48] וכן יוזמות עצמאיות[49] קראו לאורך השנים להטיל חרם אקדמי על מוסדות האקדמיה הישראלית (אנ'), בטענה כי הם משתפים פעולה עם הממשל הישראלי ותורמים לכיבוש השטחים. באקדמיה הישראלית עצמה, יש מספר מצומצם של אקדמאים שתומכים בחרם זה. התומכים בו מהווים מיעוט של כ-2% מהמרצים בארץ ונתקלים בפעמים רבות בביקורת קשה מצד עמיתיהם, הפרופסורים הישראלים[50]. גם סטודנטים ישראלים מעטים תומכים בחרם האקדמי ועוררו זעם ציבורי[51]. כלפי חלק מתומכי החרם בחו"ל נשמעות טענות על גזענות[52] ואנטישמיות.

מטילי החרם האקדמי הבולטים הם ארגון המורים הארצי באירלנד[53][54], אשר קרא לפרלמנט האירי להרחיב את החרם האקדמי "עד ש (ישראל) תסיר את המצור הבלתי חוקי על עזה והכיבוש על אזור הגדה המערבית"[55], "איגוד מרצי האוניברסיטאות" הבריטי אשר החרים החל מ-22 באפריל 2005[56] את האוניברסיטאות בר-אילן וחיפה לתקופה של כחודש, הפיזיקאי סטיבן הוקינג, ששימש כפרופסור בכיר לפיזיקה באוניברסיטת קיימברידג'[55] והאגודה ללימודים אמריקניים (ASA) בארצות הברית[57]. כמו כן, לאור עצומה ומחאה נרחבת בדרום אפריקה, קיבלה על עצמה אוניברסיטת יוהנסבורג להפסיק כל שיתוף פעולה מחקרי או לימודי עם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב הקשור במישרין או בעקיפין לצה"ל וכן לחתוך כל קשר אם יתברר שהוא קשור להפרה של זכויות אדם כלשהן וזאת למרות הקשר המבוסס שלהן, עוד מלפני שנות ה-90. בזו אחר זו החלו אוניברסיטאות אחרות בדרום אפריקה לבדוק את קשריהן עם ישראל ולהצהיר שאין להן כאלה. ב-27 ביולי 2012 הכריזה אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת ויטווטרסראנד (ויטס) על חרם תרבותי ואקדמי על ישראל[58]. במדינות רבות בעולם נשמעו קריאות להחרמת ישראל, אך רובן לא עברו בהצבעות או שבוטלו זמן קצר לאחר מכן[48][52][59][60][61]. הידועה בהן היא החלטה של "איגוד מרצי האוניברסיטאות" הבריטי להחרים אקדמית את ישראל, החלטה אשר כאמור בוטלה לאחר מכן[62].

ביולי 2023 החליטה האגודה האנתרופולוגית האמריקנית, שבה חברים 12 אלף אנשי אקדמיה, להטיל חרם אקדמי על ישראל. בהחלטה הועלו טענות למדיניות אפרטהייד על ידי ישראל ונאמר שישראל מבצעת הפרה מתמשכת של זכויות האדם של הפלסטינים, כפי שנקבע בחוק הבינלאומי. כחלק מההחלטה, על מוסדות אקדמיים ישראליים ייאסר שימוש, הפצה או פרסום חומרים של הארגון וחבריו[63].

במהלך מלחמת חרבות ברזל נקבע חרם אקדמי על ישראל על ידי גופי אקדמיה רבים.[64]

אוניברסיטת אריאל

עריכה

בשל מיקומה הייחודי של אוניברסיטת אריאל, הפועלת משטח הנמצא מחוץ לתחומי הקו הירוק, הופעלו לחצים, חרם פנימי[65] וביקורת רבות במטרה למנוע את הקמתה[66]. גם בחו"ל נמתחה ביקורת ציבורית שלעיתים החריפה עד כדי קריאה להחרמה אף עוד לפני הפיכת המרכז האקדמי לאוניברסיטה. כאשר ביקר נשיא ארצות הברית אובמה בישראל הוא נמנע מלהזמין לנאומו סטודנטים מאוניברסיטת אריאל, על אף שהזמין סטודנטים מכל אוניברסיטה אחרת בארץ. צעד זה התפרש כחרם מצידו על אוניברסיטת אריאל ועורר ביקורת[67]. כמו כן הוחרמו סטודנטים מהאוניברסיטה עוד כאשר הייתה מכללה, ונפסלו מלהשתתף בתחרות ספרדית בחסות משרד השיכון הספרדי מחמת מיקומה הגאוגרפי של המכללה. מנהל התחרות הסביר כי מדובר בהחלטה של ממשלת ספרד[68]. בעקבות הפסילה החליטה אריאל לתבוע את משרד השיכון הספרדי, ולאחר שהאחרון לא הצליח להמציא אסמכתה לחוקיות פעולתו, נחתם הסכם פשרה שבמסגרתו הודתה ממשלת ספרד כי הפסילה נעשתה שלא כדין, ופִצתה את אוניברסיטת אריאל בסכום של כ-430 אלף ש"ח[69].

חרם תרבותי

עריכה

הארגונים הקוראים להחרים את ישראל קראו להטיל עליה גם חרם תרבותי. הם קוראים לחרם שכולל בין היתר פרסום ספרות בעברית והגעת אנשי תרבות כמו פסנתרנים, זמרים, להקות ואנשי ספורט[70]. רוג'ר ווטרס, סולן להקת פינק פלויד, מוכר כמבקר פעיל של ישראל כבר יותר מ-20 שנה, הוא מתומכיו הפעילים והמוכרים ביותר של החרם[71]. ווטרס מתכנן לפרסם מכתב ולקרוא בו לכל האמנים להפעיל חרם תרבותי על ישראל בשל ההתנחלויות וסיפוח שטחים ישראלי[72]. גם אליס ווקר, סופרת פמיניסטית אמריקאית, סירבה להרשות את תרגום ספרה "הצבע ארגמן" לעברית ושואפת להשפיע על החברה הישראלית כך שזו תפעל למען הפלסטינים. לעומתם, באחת המועצות האזוריות בסקוטלנד הוחלט להחרים ספרים שמחברם ישראלי, כמחאה על התגובה הישראלית לספינת "המרמרה" ולא כדרישה לפעילות מדינית כלשהי[73]. ישנם אמנים רבים שלא הביעו דעה פוליטית מפורשת לגבי ישראל אך ביטלו את הופעתם בישראל, על אף שקבעו הופעה בישראל, לאחר שהופעלו עליהם לחצים מצד תנועות התומכות בהחרמת ישראל. אמנים רבים ממשיכים להגיע לישראל מדי שנה, על אף ספיגת ביקורת מצד תנועות התומכות בחרם[74]. חלק[75] מהקוראים לחרם, בהם הקמפיין הפלסטיני לחרם אקדמי ותרבותי על ישראל, תומכים בהטלת חרם גם על פעילות תרבותית של ישראל, הנעשית על ידי גוף ישראלי רשמי או גוף הממותג כישראלי. כך לדוגמה, הפריעו פעילים פרו-פלסטינים לתזמורת הפילהרמונית הישראלית כאשר ניגנה בלונדון, בטענה שהיא "שגרירה תרבותית" של ישראל[76] וכן הופעלו לחצים על אמנים שונים לא להופיע בפעילויות הקשורות לישראל בחו"ל[77].

לתמיכת ארגוני שמאל ישראליים בחרם התרבותי יש השלכות ציבוריות ופוליטיות. בכנסת יזמו את חוק החרם וחלק מהציבור הישראלי התאכזב תרבותית ואף התרחק פוליטית מעמדת אנשי השמאל הרדיקלי כתוצאה מפעילותם זו[78].

חרם ספורטיבי

עריכה
  ערך מורחב – החרמת ישראל בספורט
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תמיכה וביקורת

עריכה

בעולם

עריכה
  • בשנת 2007 פורסמה עצומה עליה חתמו למעלה מ-10,000 אקדמאים מרחבי העולם, ובהם 32 זוכי פרס נובל ו-53 ראשי אוניברסיטאות וקרנות, שהצהירו ש"יחרימו את כל מי שיטיל חרם אקדמאי על ישראל". את העצומה יזם עורך הדין היהודי פרופ' אלן דרשוביץ[79].
  • ב-22 במאי 2012, לאחר מאבק משפטי ארוך, הכריע בית המשפט העליון בצרפת שקריאה פומבית להחרמת מוצרים ישראליים מהווה הסתה ואפליה על בסיס לאומי. עורך הדין הצרפתי מייקל גנסיה הסביר כי לא מדובר בהפרה של חופש הביטוי מאחר שקריאה להחרמת מוצרים ישראליים משפיעה על כל הישראלים ולכן "מבוססת על מאפיינים גזעניים, דתיים או לאומניים ויותר מאשר היא מבטאת דעה פשוטה, היא מהווה פעולה אפלייתית". בהתאם לקביעה זאת עד תחילת 2014 הורשעו למעלה מ-20 פעילי תנועת ה-BDS ב"פשע שנאה" בבתי משפט צרפתיים[80].
  • בעבר תמכה מפלגת הירוקים באוסטרליה בקיום סנקציות ה-BDS על ישראל, אך התחרטה מאוחר יותר. באוסטרליה מתקיימים קמפיינים בעיקר נגד חברת השוקולדים הישראלית "מקס ברנר" ושר החוץ האוסטרלי וראש הממשלה האוסטרלי לשעבר קווין ראד הגיב על כך "אני לא חושב שבאוסטרליה של המאה ה-21 יש מקום להחרמת עסקים יהודיים". בשנת 2013[81] אמרה ראש ממשלת אוסטרליה ג'וליה גילארד שהקמפיין לא משרת את המטרה של שלום ופתרון דיפלומטי של שתי מדינות. כמו כן הוסיפה גילארד כי באוסטרליה תמיד התקיימה אופוזיציה חזקה לסנקציות ה-BDS ("חרם, הימנעות מהשקעות ועיצומים").
  • באוגוסט 2013 הגיש ארגון זכויות האדם "שורת הדין" על ידי עורך דין האוסטרלי אנדרו המילטון תובענה ייצוגית באוסטרליה נגד תנועת ה-BDS ופרופסור ג'ק לינץ', בטענה שחרם על ישראל הוא הפליה גזענית על בסיס לאום, דבר המהווה עבירה על החוק הפדרלי האוסטרלי[82].
  • ב-27 באוקטובר 2015 פסק בית המשפט לערעורים בצרפת שקריאה לחרם על ישראל היא "הסתה, אפליה ופשע שנאה" ולכן לא חוקית[83].
  • בפברואר 2016 הוציאה הממלכה המאוחדת (בריטניה) שורה של הנחיות ותקנות האוסרות על גופים ציבוריים או שמקבלים מימון ציבור להחרים את ישראל או את תוצרתה. ההנחיות קובעות שחרם כזה הוא פסול, מנוגד למדיניות החוץ הבריטית ואף פוגע בביטחונה הלאומי של בריטניה. לפי התקנות כל גוף שיפר את ההנחיות האלה יוענש בחומרה. ממשלת בריטניה כתבה בנימוקי ההחלטה כי "החרמות חותרות תחת יחסי הקהילה התקינים ומעודדים אנטישמיות", וכי הם "פוגעים בייצוא וייבוא של המדינה וביחסים הבינלאומיים"[84].
  • באוקטובר 2016 פסק בית המשפט בספרד שהחלטת עיריית לנגרו סיטי להחרים את ישראל איננה חוקית[85].
  • ביוני 2016 נפגש שר החוץ הפיני טימו סויני עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו והדגיש כי פינלנד מתנגדת לחרם על ישראל.

ארצות הברית וקנדה

עריכה

מבחינה היסטורית ועכשווית ארצות הברית וקנדה הן המדינות המביעות את מידת התמיכה הרבה ביותר לישראל. זאת למרות לחצים וניסיונות רבים לשנות את דעת הקהל וכך גם את דעת השלטון במדינות אלו. כשארצות הברית פועלת ומביעה באופן עקבי את תמיכתה בישראל באומות המאוחדות בהטלת וטו על החלטות אנטי-ישראליות, שלעיתים גם מתוארות כאנטישמיות.

תגובת ישראל - הסברה

עריכה
  ערך מורחב – הסברה ישראלית

ישראל מגנה את החרם ופועלת למניעת החרמתה. בעקבות מעורבות של פעילי שמאל רדיקלי בישראל בקריאות לחרם על ישראל, חוקקה הכנסת את חוק החרם, אשר הופך קריאה לחרם על ישראל עוולה נזיקית אך לא הופך פעולות אלה לעבירה פלילית. למרות זאת, ישנה טענה שישראל לא מקצה מספיק משאבים להילחם בתעמולה הפלסטינית ובקריאות לחרם על ישראל. לדוגמה במשרד החוץ ישנו אדם יחיד המועסק בפעילות כנגד החרם BDS (אם כי ישנם אנשים נוספים שעבודתם מתקשרת לנושא, במשרדים אחרים). בפועל מתקיימת הסברה בעיקר מטעם ארגונים[94][95] וקהילות יהודיות בחו"ל וכן אזרחים ישראליים. עם זאת, לדעת גורמים אחרים התקציב שניתן בישראל לפעילות נגד החרם הוא גבוה מכל תקציב שניתן על ידי ארגונים אנטי-ישראליים[32].

רוב הציבור במדינת ישראל והגופים הממלכתיים מתנגדים לחרם על ישראל באופן נחרץ, כאשר התמיכה בחרם מוגבלת למיעוט של פעילי וארגוני שמאל רדיקלי בישראל וערביי ישראל - חלקם תומכים ומעודדים את החרם באופן פעיל. בקרב הימין והשמאל הציוני בישראל קיימת התנגדות לחרמות על ישראל, כאשר חלקו של הציבור סבור שהחרם נגוע לעיתים במניעים אנטישמיים. כך לדוגמה ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס לאיומי החרם על ישראל:

"יש קמפיין חדש נגדנו. חושבים שיפגעו בנו על ידי חרמות. אבל זה לא חדש כי החרמות על יהודים תמיד היו. אנשים על אדמת אירופה מדברים על חרם על יהודים? זו שערורייה. BDS (הקמפיין לחרם על ישראל) רוצים לראות את קץ המדינה היהודית. צריך לחשוף אותם. הם אנטישמים קלאסיים. צריך להילחם בהם ולהחרים את המחרימים. צריך להילחם בחזרה. ויש דבר נוסף: אני נפגש עם ראשי מדינה ועם ראשי חברות הם כולם מגיעים לישראל".

— נאום נתניהו, 17 בפברואר 2014[96](הקישור אינו פעיל, 19.8.2019)

גישה זו באה לידי ביטוי גם בדיון בכנסת ב-2015, בו אמרה שרת המשפטים איילת שקד שהקמפיין הוא חלק מהאנטישמיות החדשה ומטרתו היא דה-לגיטימציה ופגיעה במדינת ישראל[97]. ראש האופוזיציה יצחק הרצוג הגדיר את החרם על ישראל כ"טרור אנטישמי מסוג חדש"[98]. עם זאת, מחברי מחקר שנערך מטעם "מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה", הנתפס כבעל אג'נדה שמאלית[32], טוענים כי כל ביקורת על ישראל נתפסת בעיני רבים כחלק מתהליך הדה-לגיטימציה הנעשה לישראל, כביכול, בעולם ולכן המבקרים נתפסים כאנטי-ישראלים[32].

עם זאת, בביקורת מבקר המדינה על פעילות מערך המדינה הדיפלומטי-תקשורתי בתנועת החרמות ובגילויי האנטישמיות בחו"ל נמצא כי בעוד המשרד לנושאים אסטרטגיים קיבל סמכויות ותקציבים על מנת להיאבק בחרמות נגד ישראל הרי שבשנת 2015 המשרד לא מימש את תוכנית העבודה האופרטיבית שלו וכן לא ניצל את מלוא התקציב. מאידך, במשרד החוץ הצטברו ידע וניסיון שיכולים לסייע במאבק בחרמות נגד ישראל ושהמשרד לנושאים אסטרטגיים חסר, לדעת משרד מבקר המדינה, אך לטענת משרד החוץ אין לו התקציב הדרוש לצורך הקצאת כוח אדם בהיקף מספק לנושא[99].

תגובת ישראל - פעילות משפטית

עריכה

בשנת 2011 חוקקה הכנסת את חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, הקובע שכל קריאה פומבית לחרם תרבותי, אקדמי או כלכלי על אדם או גורם כלשהו רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה, היא בגדר עוולה אזרחית, שמהווה עילה לתביעה נזיקית אזרחית על ידי אותו אדם או גורם, כאשר קיימת אפשרות סבירה שהקריאה תביא להטלת חרם ושמפרסם הקריאה מודע לאפשרות כאמור.

במטרה להיאבק בחרם על ישראל ובקמפיין ה-BDS יזמה ב-2015 שרת המשפטים איילת שקד תוכנית לוחמה משפטית שעיקרה תביעות אזרחיות ופליליות נגד פעילי וארגוני החרם בגין פגיעה בסחר, אפליה וגזענות[100].

במרץ 2017 תוקן חוק הכניסה לישראל, המסדיר את כניסתם לישראל של מי שאינם אזרחי ישראל ואת האישור לשהייתם בישראל של מי שאינם אזרחי ישראל או עולים חדשים, ונוסף לו סעיף 2(ד) הקובע: "לא יינתנו אשרה ורישיון ישיבה מכל סוג שהוא, לאדם שאינו אזרח ישראלי או בעל רישיון לישיבת קבע במדינת ישראל, אם הוא, הארגון או הגוף שהוא פועל בעבורם, פרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, כהגדרתו בחוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א-2011, או התחייב להשתתף בחרם כאמור".[101]

בהתאם לחוק זה ניתנה באפריל 2018 הוראה למנוע את כניסת ראש עיריית דבלין, שהיה בדרכו לרמאללה, עקב קשריו ל-BDS. עקב תקלה הוא נכנס[102]. באוקטובר 2018 נמנעה כניסתה לישראל של לארה אל-קאסם, סטודנטית אמריקאית שהגיעה לישראל לשם לימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, בנימוק שהיא פעילת BDS; לאחר שערערה עד לבית המשפט העליון ביטל האחרון את ההחלטה למנוע את כניסתה, בנימוק שמשום שאל-קאסם חדלה מפעילות חרם, ואופייה המינורי יחסית של הפעילות המדוברת, די בהחלטתה ללמוד בישראל כדי להטות את הכף, ולשלול את החשש מפני ניצול לרעה של השהות בישראל, ואל-קאסם הורשתה להיכנס לישראל[103].

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא חרם על ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ All I Want for Christmas is an End to Apartheid
  2. ^ ראו BDS#פעילי ותומכי BDS בולטים.
  3. ^   מתגייסות לטובת ישראל: מדינות בארה"ב מחוקקות נגד "חרם אנטישמי", באתר TheMarker‏, 7 ביוני 2015
  4. ^ רוני דורי, חרמות ברזל, באתר כלכליסט, 28 בנובמבר 2024
  5. ^ מצרים, לבנון, סוריה, ירדן, ועיראק
  6. ^ במהלך השנים היו מגעים בלתי רשמיים מעטים בין הצדדים, בעיקר בוועדות שביתת הנשק שהוקמו כתוצאה מההסכמי שביתת הנשק
  7. ^ מדינות רבות כמו קטר הכירו בישראל אולם אין קיום יחסים דיפלומטים עימם
  8. ^ Benyamin Neuberger, ‏Israel’s Relations with the Third World,‏ The S. Daniel Abraham Center, ‏אוקטובר 2009 - עמוד 18
  9. ^ Naomi Chazan, ‏Israel and Africa: Challenges for a New Era, ‏In: American Jewish Committee, Israel and Africa: Assessing the Past, Envisioning the Future (2006), 1–15.(הקישור אינו פעיל, 19.8.2019)
  10. ^ לפי מאמרה של נעמי חזן, למדינות אפריקה היו בעיות כלכליות וכן אי יציבות פוליטית ותלות במדינות חיצוניות. מנהיגי אותן המדינות נטו להקשיב למנהיגי מדינות ערב. לעומתם בישראל הייתה קיימת אופוריה כתוצאה מהניצחון במלחמה ומהידוק היחסים עם ארצות הברית והיא העריכה יתר על המידה את השפעתה באפריקה. כך קרה שכאשר המדינה הראשונה, גאנה, ניתקה את יחסיה עם ישראל זה לא עורר תשומת לב ודאגה בישראל(הקישור אינו פעיל, 19.8.2019)
  11. ^ חלקן היו מדינות אשר קיבלו עצמאות בין אותן שנים
  12. ^ Benyamin Neuberger, ‏Israel’s Relations with the Third World,‏ The S. Daniel Abraham Center, ‏אוקטובר 2009 - עמוד 24
  13. ^ דרום אפריקה: "מאבק הפלסטינים בישראל - מאבקנו", באתר וואלה, 2 בנובמבר 2013
  14. ^ http://www.timaticweb.com/cgi-bin/tim_website_client.cgi?SpecData=1&VISA=&page=visa&NA=IL&DE=DZ&PASSTYPES=PASS&user=DL&subuser=DELTAB2C
  15. ^ http://www.timaticweb.com/cgi-bin/tim_website_client.cgi?SpecData=1&VISA=&page=visa&NA=IL&DE=BD&PASSTYPES=PASS&user=DL&subuser=DELTAB2C
  16. ^ http://www.timaticweb.com/cgi-bin/tim_website_client.cgi?SpecData=1&VISA=&page=visa&NA=IL&DE=DJ&PASSTYPES=PASS&user=DL&subuser=DELTAB2C
  17. ^ אלא אם קיבלו אישור בכתב מהמשרד לענייני פנים המלזי. לאזרח ישראלי שהותרה לו כניסה אך אינו מחזיק בכרטיס חזרה, ייתכן סירוב בכניסה.
  18. ^ נוהל היתר יציאה, רשות האוכלוסין וההגירה, 2012
    פרוטוקול מס' 254 מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה, 12 באוגוסט 2010
  19. ^ https://web.archive.org/web/20151003225000/http://smartraveller.gov.au/zw-cgi/view/Advice/iran#Entry_and_Exit_Requirements
  20. ^ http://travel.gc.ca/destinations/saudi-arabia#4
  21. ^ לדוגמה לאחר משט המרמרה שר ההגנה הנורווגי ביטל סמינר צבאי מכיוון שקצין ישראלי היה אמור להשתתף בו [1]
  22. ^ קודם לכן הוא הודיע גם על ניתוק כל קשרי המסחר עם ישראל אולם עוד באותו יום הבהיר כי לא צוטט כהלכה
  23. ^ Divest-from-Israel Campaigns Violates the Federal Antiboycott Law, כתבה באתר Boycott Watch,‏ 28 ביולי 2004
  24. ^ לדוגמה הקונגרס הסורי-פלסטיני ופדרציית העובדים הערבים
  25. ^ Mitchell Bard,The Arab Boycott, אתר ספרייה וירטואלית יהודית, 27 בספטמבר 2007
  26. ^ חיה רגב וד"ר אביגיל אורן,החרם הערבי, הספרייה של מט"ח
  27. ^ ה"רשימה השחורה" של הגופים המוחרמים הייתה שונה בין מדינות שונות ונטען כי הכנסה והוצאה לרשימה לא נעשו לפי קריטריונים אחידים. הרובד השני של החרמת צדדים שלישיים נאכף רק על ידי חלק מהחברות בליגה והרובד השלישי שתוכנן, חרם כנגד צדדים רביעיים המנהלים קשרים עסקים עם הצדדים השלישיים בעלי הקשרים העסקיים עם ישראל, כמעט ולא נאכף כלל
  28. ^ יוני אשפר, חרם על ישראל? הבה נבדוק אם ההיסטוריה מוכיחה שזה יעיל, באתר הארץ, 26 בפברואר 2010
  29. ^ אתר תנועת BDS, היסטוריה, 21 בדצמבר 2008
  30. ^ למשל Occupied Palestine and Syrian Golan Heights Advocacy Initiative בשנים 2006-2007
  31. ^ אסף קינצר, איך פגעתי ברגשות השב"כ, אתר הכל שקרים(הקישור אינו פעיל, 19.8.2019)
  32. ^ 1 2 3 4 ברק רביד, מחקר: הדימוי של ישראל ירוד, אך לא בגלל ההסברה, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2012
  33. ^ שרון וייל, Israel’s culture of impunity, אתר לה-מונד דיפלומטיקיו
  34. ^ The 9th Annual Israeli Apartheid Week 2013, אתר שבוע האפרטהייד הישראלי(הקישור אינו פעיל, 19.8.2019)
  35. ^ ישי פרידמן, "שבוע האפרטהייד הישראלי" מגיע לארץ, באתר nrg, אתר מעריב, 13 במרץ 2013
  36. ^ Agrexco-Carmel demonstration(הקישור אינו פעיל, 19.8.2019)
  37. ^ Report: Profiting from the Occupation, אתר WAR ON WANT(הקישור אינו פעיל, 19.8.2019)
  38. ^ וילי ג'קסון, Economic retaliation against Tel Aviv, לה מונד דיפלומטיקיו
  39. ^ עלי ואקד, אבו מאזן אישר: עונש למוכרי מוצרים מהתנחלויות, באתר ynet, 26 באפריל 2010
  40. ^ 1 2 רשת שיווק בריטית תחרים ספקי מוצרי התנחלויות, באתר ynet, 29 באפריל 2012
  41. ^ רוני סופר, עובדי בריטניה: חרם על תוצרת ההתנחלויות, באתר ynet, 17 בספטמבר 2009
  42. ^ אליאור לוי, דרום אפריקה הורתה לסמן מוצרים מההתנחלויות, באתר ynet, 19 במאי 2012
  43. ^ מירב קריסטל, סימון מוצרי התנחלויות: חוששים מאפקט הדומינו, באתר ynet, 20 במאי 2012
  44. ^ ניסיון בריטי שנעשה בעבר נכשל כתוצאה ממדיניות ארגון הסחר הבינלאומי WTO והסכם סחר חופשי שישראל חתומה עליו עם האיחוד האירופי
  45. ^ ynet, תחקיר גרמני: כך יוחרמו מוצרי התנחלויות, באתר ynet, 12 בפברואר 2013
  46. ^ אביאל מגנזי, איטליה: חרם על מוצרים - לא רק מההתנחלויות?, באתר ynet, 23 במאי 2010
  47. ^ Harriet Sherwood, ‏EU takes tougher stance on Israeli settlements, ‏The Guardian, ‏16 ביולי 2013
  48. ^ 1 2 סטודנטים באוקספורד יצביעו: להחרים את ישראל?, באתר ynet, 23 בפברואר 2013
  49. ^ מורן זליקוביץ', חרם אקדמי: "ממשלת ישראל אטומה מוסרית", באתר ynet, 24 בספטמבר 2006
  50. ^ עדי שוורץ, פרופסורים נגד פרופסורים, ישראל היום, 16 ביולי 2010(הקישור אינו פעיל, 19.8.2019)
  51. ^ ישי פרידמן ורעות וילף, סטודנטים ערבים למורגן פרימן: החרם האונ' העברית, מעריב, 6 במאי 2013
  52. ^ 1 2 יובל לידור, בבריטניה הכריזו חרם אקדמי על ישראל, באתר nrg, מעריב, 30 במאי 2007
  53. ^ מייצג כ-14 אלף מורים, הארגון היחיד המשתייך לאיחוד האירופי שנוקט בחרם אקדמי
  54. ^ חדשות 2, ‏אירלנד הכריזה: חרם אקדמי על ישראל, באתר ‏מאקו‏, 6 באפריל 2013
  55. ^ 1 2 הפיזיקאי סטיבן הוקינג מצטרף לחרם האקדמי על ישראל, באתר ‏מאקו‏, 8 במאי 2013
  56. ^ Rick Kelly ‏, Britain: lecturers’ union boycotts two Israeli universities, ‏World Socialist Web Site, ‏2 במאי 2005
  57. ^ האגודה ללימודים בארצות הברית הצביעה בעד חרם על ישראל, באתר וואלה, 16 בדצמבר 2013
  58. ^ אנט כץ, Wits students join UJ boycott, אתר מיי שטטל, 1 בספטמבר 2012(הקישור אינו פעיל, 19.8.2019)
  59. ^ אוקספורד דחו את ההצעה לחרם על ישראל, באתר nrg, כתבה במעריב, 27 בפברואר 2013
  60. ^ צוות ערוץ 7, Australian Student Council Calls to End All Ties With Technion, כתבה באתר ערוץ 7, 22 באפריל 2013
  61. ^ תגובת אוניברסיטת סידני לגבי החרם על הטכניון, אתר אוניברסיטת סידני
  62. ^ תמרה טראובמן, ארגון המרצים הבריטי ביטל את החרם האקדמי על אוניברסיטאות חיפה ובר אילן, באתר הארץ, 26 במאי 2005
  63. ^ דניאל אדלסון, ניו יורק, "מבצעת אפרטהייד": החרם האקדמי הגדול ביותר על ישראל, באתר ynet, 25 ביולי 2023.
  64. ^   אור קשתי, "זה לא זמן להזמין מרצים מישראל": באקדמיה מתמודדים עם חרם חסר תקדים, באתר הארץ, 11 באפריל 2024;
    תני גולדשטיין, מרצים מזהירים: חרם אקדמי עלול לפגוע במחקר – ואז במדינה כולה, באתר זמן ישראל, 9 באפריל 2024;
    אסף גולן, המלחמה הגיעה לאקדמיה: חרם ראשון נגד אוניברסיטה ישראלית, באתר ישראל היום, 14 בפברואר 2024;
    דניאל בטיני, חרם אקדמי: אוניברסיטת טורינו משעה שיתופי פעולה עם מכוני מחקר בישראל, באתר ynet, 23 במרץ 2024
  65. ^ עמרי מניב, האוניברסיטאות מציגות: חרם על אריאל, באתר nrg, אתר מעריב, 26 בדצמבר 2012
  66. ^ ערך זה אינו עוסק בחרמות פנים-ישראליים. להרחבה, ראה אוניברסיטת אריאל
  67. ^ שחר צפריר, ‏נאום אובמה: חרם על סטודנטים מאוניברסיטת אריאל, באתר "סרוגים", 13 במרץ 2013
  68. ^ AP, ספרד מסבירה את החרם: "אירופה נגד התנחלויות", באתר ynet, 24 בספטמבר 2009
  69. ^ איתמר אייכנר, מכה ל-BDS: ספרד תפצה את אוניברסיטת אריאל על גירוש סטודנטים, באתר ynet, 6 בינואר 2016
  70. ^ לדוגמה הכדורסלן כּרים עבדול-ג'באר, המוזיקאי אלביס קוסטלו והסופרת ארונדהטי רוי
  71. ^ סולן פינק פלויד רוג'ר ווטרס קורא לחרם תרבותי על ישראל, באתר גלובס, 6 במרץ 2011
  72. ^ אור ברנע, רוג'ר ווטרס מבהיר: עדיין קורא לחרם על ישראל, באתר ynet, 20 באפריל 2013
  73. ^ חיים פסח, במקום שבו מחרימים ספרים, באתר ynet, 26 במאי 2011
  74. ^ למשל אלאניס מוריסט וג'סטין ביבר
  75. ^ PACBI Guidelines for the International Cultural Boycott of Israel (Revised October 2010), ‏Palestinian Campaign for the Academic&Cultural Boycott of Israel, ‏20 ביולי 2009
  76. ^ ynet, מפגינים הפריעו לפילהרמונית בלונדון. צפו, באתר ynet, 2 בספטמבר 2011
  77. ^ Friends of IDF expresses ‘regret’ for Wonder quitting fundraiser gig, כתבה באתר JTA, ‏29 בנובמבר 2012(הקישור אינו פעיל, 19.8.2019)
  78. ^ גיא חג'ג', טוב, עכשיו זה נהיה אישי (כמה מילים על הביטול של דבנדרה), בלוג עונג שבת, 15 ביוני 2010
  79. ^ תמרה טראובמן‏, "נחרים את כל מי שמחרים את ישראל", באתר וואלה, 31 ביולי 2007(הקישור אינו פעיל, 19.8.2019)
  80. ^ BDS a hate crime? In France, legal vigilance punishes anti-Israel activists, Haaretz, Feb. 15, 2014.
  81. ^ אפריל 2013
  82. ^ "שורת הדין" במתקפה על החרם האקדמי, ערוץ 7, 4 באוגוסט 2013
  83. ^ צביקה קליין, בית המשפט העליון בצרפת: BDS אינו חוקי, באתר nrg.
  84. ^ דנה סומברג, ‏בריטניה מתנגדת לחרם על מוצרים ישראלים: "מעודד אנטישמיות", באתר מעריב אונליין, 17 בפברואר 2016,
    שלמה צזנה, בריטניה עולה מדרגה במאבק נגד ה־BDS, באתר ישראל היום, 17 בפברואר 2016.
  85. ^ http://www.jpost.com/Israel-News/In-historic-decision-Spanish-High-Court-rules-against-BDS-469467
  86. ^ אריק בנדר, הרפר: "ישראל, נעמוד לימינך באש ובמים", באתר nrg‏, 20 בינואר 2012
  87. ^ מיכאל פרל, מכה לניסיונות הבידוד: מדינת אילינוי תמשוך את כספה מחברות שמחרימות את ישראל, באתר כלכליסט, 21 במאי 2015.
  88. ^ 1 2 ארה"ב: אושר חוק נגד ה-BDS, רק בתוך הקו הירוק, באתר nrg
  89. ^ יצחק בן חורין, ynet, החוק בדרך: "אירופה לא תוכל להחרים את ישראל", באתר כלכליסט, 12 ביוני 2015,
    Landmark anti-BDS law passes final Senate legislative hurdle,‏ Times of Israel,‏ 25 ביוני 2015.
  90. ^ נוסח החוק המלא באתר קונגרס ארצות הברית.
  91. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון ואיתמר אייכנר, ממשל אובמה מתנער מחוק נגד החרמת ההתנחלויות, באתר ynet, 1 ביולי 2015,
    ממשל אובמה: אנו נגד החרמת ישראל, לא נגד החרמת השטחים, באתר גלובס,
    AP, ממשל אובמה: חוק הסחר לא יגן על ההתנחלויות מחרם, באתר nana10‏, 1 ביולי 2015.
  92. ^ אריאל כהנא, ארה"ב נגד ה-BDS: התקבלו חוקים נגד חרם על יו"ש, באתר nrg‏, 16 בפברואר 2016.
  93. ^ דנה סומברג, ‏בית הנבחרים של קנדה גינה רשמית את ארגון ה-BDS, באתר מעריב אונליין, 23 בפברואר 2016.
  94. ^ גיבור-על ציוני בקומיקס, אתר "הכל שקרים", 16 בפברואר 2011
  95. ^ ב-2 ביוני 2013 סיכלה עמותת "שורת הדין" מהלך של פעילי BDS שניסו לגרום לקרן הפנסיה האמריקאית TIAA-CREF להטיל חרם על ישראל אחרי שהבהירו להנהלת הקרן ולרשות לניירות ערך שהטלת חרם על מדינה ידידותית מנוגד לחוק האמריקאי ואיימו בתביעה אם חרם כזה יתממש.
    ארצות הברית: ניסיון להחרמת ישראל הוכשל משפטית, ערוץ 7, 2 ביוני 2013.
  96. ^ נתניהו על איומי החרם: "המחרימים - אנטישמים קלאסיים", נענע10, 17 בפברואר 2014.
  97. ^ אריק בנדר, ‏השרה שקד: "החרם על ישראל הוא אנטישמיות בגלימה חדשה", באתר מעריב אונליין, 3 ביוני 2015
  98. ^ חדשות nana10, הרצוג: "החרם על ישראל – טרור אנטישמי מסוג חדש", באתר nana10‏, 4 ביוני 2015.
  99. ^ המאבק הדיפלומטי-תקשורתי בתנועת החרמות ובגילויי אנטישמיות בחו"ל, מתוך דוח שנתי 66ג' לשנת 2015 ולחשבונות שנת הכספים 2014 של מבקר המדינה
  100. ^ אריאל כהנא, עוברים להתקפה: ישראל תתבע פעילי חרם ברחבי העולם, באתר nrg‏, 17 ביוני 2015.
  101. ^ חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28), התשע"ז–2017, ס"ח 2610 מ-14 במרץ 2017
  102. ^ נעה לנדאו, ישראל אמרה שמנעה את כניסת ראש העיר דבלין, אך טעתה באיות שמו והוא נכנס, באתר הארץ, 11 באפריל 2018
  103. ^ העליון קיבל את הערעור: הסטודנטית לארה אל-קאסם לא תגורש, באתר ynet, 18 באוקטובר 2018
  104. ^ פוסט בפייסבוק של משרד ההסברה והתפוצות
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חרם_על_ישראל&oldid=40060192"