חיים רומנו (נגן)
חיים רומנו (נולד ב-5 באפריל 1951) הוא גיטריסט, מוזיקאי ומפיק מוזיקלי ישראלי. במהלך שנות פעילותו, התפרסם ביכולת הנגינה הווירטואוזית שלו על גיטרה חשמלית, בוזוקי, בגלמה וכלים נוספים. רומנו עבד ועובד עדיין עם כמה מגדולי הזמרים והמוזיקאים בישראל.
חיים רומנו, תל אביב, 4 בינואר 2014 | |
לידה | 5 באפריל 1951 (בן 73) |
---|---|
מוקד פעילות | ישראל |
תקופת הפעילות | מ-1965 |
סוגה |
רוק פופ מוזיקת עולם מוזיקה יוונית מוזיקה מזרחית |
כלי נגינה | גיטרה חשמלית, בוזוקי, בגלמה וכלים נוספים |
שיתופי פעולה בולטים | אריק איינשטיין, הצ'רצ'ילים, זוהר ארגוב, נתי לוי, חיים משה, יהודה קיסר, שמוליק בודגוב, אריאל זילבר, רמי פורטיס, איל גולן, מרגלית צנעני, אושיק לוי, מתי כספי, נתנאלה, ריקי גל, צביקה פיק, גלי עטרי, יהודית רביץ, אריק סיני, לילה גוב, אבנר גדסי, יהודה פוליקר, חנה לסלאו, דני ליטני, צמד רעים |
ביוגרפיה
עריכהרומנו החל לנגן בגיטרה בימי בית הספר היסודי, ואף הקים להקה שנגנה במסיבות בתל אביב. בשנת 1965 פגש את מיקי גבריאלוב ויחד עם יצחק קלפטר הקימו את להקת הצ'רצ'ילים.
הצ'רצ'ילים
עריכה- ערך מורחב – הצ'רצ'ילים
להקת הצ'רצ'ילים הייתה חלק מסצנת להקות הקצב שפעלו בשנות השישים והשבעים בישראל, בעיקר באזור רמלה ודרום תל אביב. הלהקה ניגנה מוזיקת רוק באנגלית הנעה בין רוק פסיכדלי לבין רוק כבד. במהלך שמונה שנות קיומה, ניגן רומנו בלהקה בגיטרה, מנדולינה ושר קולות רקע. רומנו שילב בנגינתו בלהקה השפעות מוזיקליות מזרחיות, ערביות ויווניות אותן ספג מהוריו, ילידי יוון. חלק מחברי הלהקה התחלפו מדי פעם, אך רומנו היה חבר בה במשך כל שנות פעילותה[1].
שני שיאי העבודה של הלהקה היו קונצרט עם הפילהרמונית של תל אביב, בניצוח זובין מהטה ב-1969[2], והקלטת אלבומים אחדים עם אריק איינשטיין. העבודה עם איינשטיין הביאה את חברי הלהקה אל מרכז ההתרחשות במוזיקה הישראלית[1].
שנות ה-70
עריכהבשנת 1970 עזבו חברי להקת הצ'רצ'ילים, את ישראל וניסו את מזלם בלונדון, בריטניה, תחת השם "Jericho Jones"[3]. (מאוחר יותר, קוצר ל-"Jericho"). אלבומם הראשון כלהקה בריטית, "Junkies Monkeys & Donkeys", יצא לאור ב-1971 ובעקבותיו צברה הלהקה פופולריות. עד מהרה החלה חברת התקליטים הגדולה, A&M, להתעניין בלהקה, והחתימה אותם על חוזה הקלטות לאלבום חדש. במשך שנת 1972 שקדו חברי הלהקה על הקלטה של אלבום חדש, "Jericho". הלהקה נחלה הצלחה בבריטניה ובדרום אפריקה ופעלה עד 1974. לאחר מספר שנים בלונדון, בהן השתתף בהפקות מוזיקליות שונות, חזר ארצה. עד מהרה הפך לגיטריסט מבוקש בהופעות והקלטות. הוא ניגן בהופעה חיה ובהקלטות האולפן של רותי נבון (בין השאר בשיר חשמל בכפות ידיך), עם אריק איינשטיין במופע "סע לאט", עם יהונתן גפן ודני ליטני במופע "מכתבים למערכת" (בתופים), והשתתף בהקלטת אלבומה של להקת תמוז.
בשנת 1976 ליווה רומנו את אריאל זילבר בהקלטת הלהיט "רוצי שמוליק" ובאלבום הבכורה שלו, בו ניגן בגיטרה חשמלית, גיטרה בס ותופים, והיה שותף בעיבוד ובהפקת רוב שירי האלבום.
בשנת 1978 הפיק מוזיקלית את אלבומו הראשון של רמי פורטיס "פלונטר" וניגן בו בגיטרה חשמלית, בס ותופים. עוד באותה שנה השתתף בהקלטות האלבום "מוזיקה" של צביקה פיק ו"מכת שמש" של יגאל בשן.
ב-1979 השתתף בהקלטות פסקול הסרט "שלאגר" שהלחין צביקה פיק, ובאלבום "אפרוחים" של דורי בן-זאב.
שנות ה-80
עריכהבשנות ה-80 שיתף פעולה עם אומנים רבים כגון מתי כספי, דני ליטני, אושיק לוי, אריק סיני, גלי עטרי וריקי גל. כמו כן, ניגן עם אריק איינשטיין, יהודית רביץ, צביקה פיק, אבנר גדסי, נתנאלה, דורי בן זאב, צמד רעים, חנה לסלאו, זוהר ארגוב, מרגלית צנעני וחיים משה. ב-1983 עיבד את אלבומו של עופר אקרלינג "לא רוצה לזמביה", ועיבד 2 שירים לאלבומו של שימי תבורי: עפולה" וראשון לציון".
ב-1986 הופיע רומנו כנגן בוזוקי במופע "עיניים שלי" של יהודה פוליקר. מאז ניגן עם פוליקר בהופעותיו ובחלק מאלבומיו, בין השאר בהופעה המשותפת של פוליקר עם גידי גוב. בשנת 1987 התאחדו "הצ'רצ'ילים" למספר הופעות[4]. באותה שנה גם השתתף באלבומו של מיקי גבריאלוב.
שנות ה-90 עד היום
עריכהב-1990 הצטרף ללהקת הסיקסטיז, כלהקת הצדעה לשנות ה-60 וה-70, בה היו חברים באותה עת יואל לרנר, מוטי דיכנה ושלמה חממי.
ב-1994 הפיק מוזיקלית את אלבומה השני של זקני צפת.
ב-1995 הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, "נחבא אל הכלים". האלבום כלל עשרה קטעים אינסטרומנטליים, ברוח יוונית בעיבוד והפקת אריק רודיך.
בשנת 2000 הקים רומנו להקת ליווי לתוכניות טלוויזיה, בית רומנו, בה ניגן בבוזוקי. הלהקה אף השתתפה במופעים של מוזיקה יוונית. במקביל המשיך לנגן בסיבובי ההופעות של יהודה פוליקר[5].
בשנת 2008 ערך מופע משותף עם ארז נץ ושמוליק בודגוב[6].
בשנת 2012 הצטרף רומנו להרכב המוזיקלי מועדון הקצב של אביהו פנחסוב[7]. ההרכב משלב מוזיקה מזרחית, רוק, מוזיקה יוונית, ומוזיקת מועדונים משנות ה-60[8]. ב-2015 הוציאו לאור אלבום הופעה[9].
בנובמבר 2015 ערכה להקת "הצ'רצ'ילים" הופעת איחוד[10], שיצא לאור אחר כך כאלבום הופעה[11].
בפברואר 2020, הוציאה לאור להקת "הצ'רצ'ילים" שיר חדש - "Messianic times", אחרי שנים רבות[12].
חיים אישיים
עריכהבאפריל 1970 נישא לדליה כהן[13]. בני הזוג התגרשו לאחר זמן קצר. ב-1975 התחתן בשנית[14].
קישורים חיצוניים
עריכה- חיים רומנו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- חיים רומנו, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- מידע על חיים רומנו בקטלוג הספרייה הלאומית
- חיים רומנו - הערוץ הרשמי
- טוקבק פרק מס׳ 7 - חיים רומנו, סרטון בערוץ "Doron Mizrahi", באתר יוטיוב (אורך: 21:44)
- בן שלו, לגיבור הגיטרה חיים רומנו מגיע הרבה יותר כבוד, באתר הארץ, 7 באפריל 2021
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 מחתרת נוסח הצ'רצ'יל, "העולם הזה", גיליון 1705 מ-6 במאי 1970, עמוד 34
- ^ סטפאן גלברט, דיסקוטק בפילהרמונית, על המשמר, 14 בנובמבר 1969
- ^ שרגא הר-גיל, הצ'רצ'ילים כותבים ומנגנים באנגלית, מעריב, 23 בנובמבר 1970
- ^ יובל ניב, הצ׳רצ׳ילים חוזרים, חדשות, 28 באפריל 1987
יובל ניב, ב־סי.בי.אס מתעניינים בצ׳רצ״לים, חדשות, 18 במאי 1987 - ^ גידי אביבי, ערב שאינו מלהיב, באתר הארץ, 5 בינואר 2002
עכבר העיר, השבוע בראשון לציון: יהודה פוליקר בהופעה, באתר הארץ, 7 במרץ 2013 - ^ בן שלו, הופעה משותפת לחיים רומנו, ארז נץ ושמוליק בודגוב, באתר הארץ, 29 בינואר 2008
- ^ עדי קיסר, עכבר העיר, כשאלביס פגש את הבאבא סאלי: אביהו לנדוור ומועדון הקצב נותנים עבודה, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2012
- ^ ליאור שרעבי, עכבר העיר, מועדון הקצב של אביהו פנחסוב: נוסטלגיה חדשנית עם הרבה לב ונשמה, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2015
- ^ דפנה ארד, מופע "מועדון הקצב של אביהו פנחסוב" יגרום לכם לשבור צלחות, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2015
- ^ בן שלו, "הצ'רצ'ילים" הוכיחו שהם לא איבדו את הקצב, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2015
- ^ בן שלו, אלבום ההופעה החדש של "הצ'רצ'ילים"הוא לא פחות מנס חנוכה, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2016
- ^ בן שלו, כשהאבות המייסדים של הרוק הישראלי מוציאים שיר חדש, לא נותר אלא להצדיע, באתר הארץ, 8 בפברואר 2020
- ^ חתונת הצ'רצ'יל, "העולם הזה", גיליון 1704 מ-29 באפריל 1970, עמוד 36
- ^ אילוף הסורר, "העולם הזה", גיליון 1983 מ-3 בספטמבר 1975, עמוד 50