חידוש הסמיכה

ביהדות, המונח חידוש הסמיכה מכוון למאמץ לחדש את המסורת הקדומה של שלשלת סמיכת החכמים מדור לדור. ההלכה קובעת כי סמיכה כזו נותנת לחכם הסמוך סמכויות מסוימות, כגון האפשרות לדון דיני חבלות, דיני קנסות ודיני נפשות. שלשלת הסמיכה הקדומה שעל פי המסורת היהודית התחילה ממשה רבנו, פסקה, והחכמים בדורות המאוחרים נותרו בלא הסמכויות הללו.

הרמב"ם בפירוש המשניות חידש שאם ייאספו כל חכמי ארץ ישראל ויסכימו לחדש את מוסד הסמיכה הדבר אפשרי. אמנם בספרו "משנה תורה", בבואו לפסוק הלכה כתב את הדין בלשון מסויגת: נראה לי שיכולים כל חכמי ארץ ישראל להתאסף ולחדש את הסמיכה, "והדבר צריך הכרע". במהלך הדורות נעשו מספר ניסיונות להסתמך על דברי הרמב"ם הללו ולחדש את סמיכת הזקנים, וממילא גם את בתי הדין והסנהדרין.

פולמוס הסמיכה הראשון

היוזמה הראשונה לחידוש הסמיכה אחרי ביטולה הייתה בשנת ה'רצ"ח (1538). בראש בית הדין הסמוך היה אמור לעמוד מהר"י בירב, רבה של צפת.

הנימוק ההלכתי שהוצג לצורך בחידוש הסנהדרין היה לכפר על האנוסים שנמלטו מספרד ועלו לארץ ישראל, אך רבים מהם חששו שבגין מעשים שעשו בעקבות אילוצם לחיות כנוצרים, הם התחייבו בעונש כרת. השאיפה הייתה לדונם במלקות ובכך לפוטרם מעונש בידי שמיים, מאחר ש"חייבי כריתות שלקו, נפטרו ידי כריתתן".

תהליך הסמיכה

לצורך כך נסמך מהר"י בירב על ידי 25 מתלמידיו - רבני צפת, וזאת על פי השערתו של הרמב"ם כי ניתן לחדש את הסמיכה לאחר שנקטעה על ידי הסכמת כל חכמי ארץ ישראל למהלך כזה. דברי הרמב"ם נמצאים בפירושו למשנה, מסכת סנהדרין, פרק א', משנה ג' ובמשנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ד', הלכה י"א: שאם יסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם, הרי אלו סמוכים ויש להם רשות לדון דיני קנסות ולסמוך חכמים אחרים - והדבר צריך הכרע. ואכן רבנים רבים התכנסו וסמכו את מהר"י בירב.

הפולמוס

היוזמה עוררה התנגדות בעיקר מצד רבי לוי בן חביב, רבה של ירושלים שטען שאף הוא מרבני ארץ ישראל ולא נשאלה דעתו בעניין. למרות ההתנגדות הספיק מהר"י בירב לסמוך ארבעה רבנים: רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, רבי משה מטראני, (המבי"ט), רבי משה קורדובירו - הרמ"ק, ורבי יוסף סאגיס - תלמידיו שהיו ראשי ישיבות בצפת. הפולמוס שהתקיים בין מהר"י בירב למהר"ל בן חביב, התייחס גם לצד העקרוני של חידושו של הרמב"ם בדבר אפשרות חידוש הסמיכה, לעומת החולקים עליו. כמו כן הובאו בחשבון הבעיות שיגרור חידוש הסנהדרין (כחובת קידוש החודש על ידי עדים). בנוסף, מתוך כתבי הפולמוס ניכר שמהר"ל בן חביב, רבה של ירושלים, התנגד למהלך כיוון שהמהר"י בירב שלא לקח אותו בחשבון, למעשה לא איגד את מכלול הרבנים בארץ ישראל, והוא גם מסתפק אם ההלכה כהרמב"ם בכלל. לגבי יחסו של רבי יוסף קארו לחידוש הסמיכה, קיימים חילוקי דעות. יש המציינים את קיומן של עדויות על כך שרבי יוסף קארו סמך כמה מתלמידיו, ביניהם הרב משה אלשיך שסמך את רבי חיים ויטאל ובכך מוצאים אישור לכך שהוא קיבל את פעולת הסמיכה כלגיטימית, וכן בספר "מגיד מישרים" המיוחס לרבי יוסף קארו, מובא שה"מגיד" שיבח אותו על כך ש'מסר את נפשו' למען חידוש הסמיכה. אחרים טוענים שבסוף ימיו חזר בו רבי יוסף קארו מתמיכתו בחידוש הסמיכה, בכך שלא כתב זאת במפורש בשולחן ערוך שלו.

יוזמות נוספות

רבי ישראל משקלוב

במסגרת עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל, ניסה אחד מבכירי העולים, רבי ישראל משקלוב לחדש את הסמיכה. הניסיון לחידוש הסמיכה נעשה כחלק מהתקוות המשיחיות שנפוצו באותה העת, ומאמונתם של תלמידי הגר"א בכך שיש לפעול באופן מעשי להבאת הגאולה. לאור הניסיון שנצבר מפולמוס הסמיכה של מהר"י בירב ומהר"ל בן חביב, רבי ישראל משקלוב (בשנת ה'תקצ"א - 1830) החליט לפעול באופן שונה. כמו מהר"י בירב, שהסתמך על חידושו של הרמב"ם בנושא, שיש אפשרות לחדש את הסמיכה על ידי הסכמת רוב חכמי ארץ ישראל, הסתמך רבי ישראל משקלוב על הרדב"ז, שהתנגד לחידושו של הרמב"ם אך הציע כמה דרכים שבהן יוכל להתממש חידוש הסנהדרין בזמן הגאולה - ואחת מהם היא על ידי עשרת השבטים, שגלו שנים רבות לפני שפסקה הסמיכה בארץ ישראל. רבי ישראל משקלוב ניסח איגרת לעשרת השבטים, שבה הביע את ביטחונו שלא רק שהם קיימים ושומרים תורה ומצוות, אלא גם שהם משמרים את מוסד הסמיכה, וביקשם לעזור לחידוש הסמיכה (וכתוצאה מכך - הסנהדרין) בארץ ישראל. משלא נמצאו אנשי השבטים האבודים, כשלה גם יוזמה זו.

הסנהדרין בקהיר

ניסיון נוסף לחידוש הסנהדרין היה בשנת ה'תרס"א (1901) על ידי הרב אהרן מנדל הכהן שהיה רב קהילת האשכנזים בקהיר. עקב לימוד קונטרס הסמיכה (שנכתב בפולמוס הסמיכה הראשון), הוא ראה לנכון לחדש את הסמיכה ושלח לשם כך מכתבים לרבנים שונים. היו שתמכו ברעיונו והיו שהתנגדו ואחר דין ודברים חזר בו הרב אהרן מהרעיון וההצעה התבטלה.

הרב מימון

כנס לקראת ניסיון חידוש הסנהדרין, טבריה 1950

בשנת ה'תש"י (1950) העלה הרב י"ל מימון, שר הדתות הראשון (מטעם תנועת המזרחי), רעיון לחידוש הסנהדרין וניסה לפעול, יחד עם רבנים והוגים נוספים, לטובת הרעיון בשנותיה הראשונות של המדינה. בשנת ה'תש"י יזם כנס בטבריה, בהשתתפות רבנים. הוא אף הוציא ספר בשם "חידוש הסנהדרין במדינתנו המחודשת" בהוצאת מוסד הרב קוק המרכז את מאמריו כפי שהתפרסמו בהצופה ובסיני. עיקר ההתנגדות לרעיון זה של הרב מימון הייתה מהרב יצחק זאב סולובייצ'יק.

הסנהדרין החדשה

בשנת 2002 הוקמה עמותה בשם "אגודת השיבה שופטינו לכינון בית הדין הגדול", שפעלה לחידוש הסמיכה. האגודה פנתה לרבנים שונים, אך רובם הגדול התעלמו מהפנייה.

בשנת 2004 הוקמה בטבריה "הסנהדרין החדשה", גוף ובו 71 רבנים "סמוכים". לנשיא הסנהדרין מונה בתחילה הרב צבי עידאן ובהמשך הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), ולאב בית הדין מונה הרב יואל שוורץ. הגוף מיעט לפעול ולהשפיע, ובסיוון תשס"ח (2008) הודיע הרב שטיינזלץ על פרישתו. "סנהדרין" זו, מפרסמת לעיתים מפסיקותיה, המתאפיינות לרוב בהשקפה ימנית-קיצונית.

לקריאה נוספת

• צבי מקובסקי, ואשיבה שופטיך, תל אביב תרצ"ח.
• הרב י"ל הכהן מימון, חידוש הסנהדרין במדינתנו המחודשת, ירושלים, תשי"א.
• הרב אברהם מימון, חדוש הסנהדרין לפי דעת הרמב"ם, ירושלים, תשי"ז
• הרב ישי באב"ד, חידוש הסנהדרין בימינו בירור הסוגיה, הוצאת 'תפילין בית אל', ירושלים, תשס"ה.
• הרב צבי עידאן, עשות משפט שזכה להסכמת רבנים חשובים ורבים. ירושלים תשנ"ו.
• הרב ישראל אריאל, סנהדרין הגדולה ירושלים תשע"ד.
• רוברט קאבר, "להביא את המשיח באמצעות החוק: מקרה בוחן", בתוך נומוס ונראטיב, הוצאת שלם, ירושלים, תשע"ב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חידוש הסמיכה בוויקישיתוף

• ד"ר אריה מורגנשטרן, ניסיונו של ר' ישראל משקלוב לחדש את הסמיכה לאור מקורות חדשים, מתוך כתב העת "סיני" (באתר "דעת")
• הרב י"צ רימון על פולמוס הסמיכה
• מאמרים בנושא חידוש הסמיכה, באתר ספריית אסיף
• יהושע ענבל, ‏חידוש הסנהדרין: הגיע הזמן להתחיל לעבוד יחד, בעיתון מקור ראשון, 11 ביוני 2019
• תרצה קלמן, פולמוס הסמיכה בצפת בשנת 1538, עתמול 284 חשון תשפ"ד אוקטובר 2023, יד בן צבי, עמ' 5–8