וילהלם וונדט

וילהלם מקסימיליאן ווּנדט (בגרמנית: Wilhelm Maximilian Wundt‏; 16 באוגוסט 1832 - 31 באוגוסט 1920) היה פיזיולוג ופסיכולוג גרמני, אבי הפסיכולוגיה המודרנית, אבי הפסיכולוגיה הניסויית והפסיכולוגיה הקוגניטיבית, מייסד אסכולת הסטרוקטורליזם.

וילהלם וונדט
Wilhelm Wundt

לידה	16 באוגוסט 1832 נקראו, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	31 באוגוסט 1920 (בגיל 88) לייפציג, רפובליקת ויימאר
שם לידה	Wilhelm Maximilian Wundt
ענף מדעי	פיזיולוגיה, פסיכולוגיה של הגזע, פסיכולוגיה ניסויית
מקום קבורה	בית הקברות הדרומי בלייפציג
מקום לימודים	אוניברסיטת טיבינגן אוניברסיטת היידלברג אוניברסיטת הומבולדט של ברלין
מנחה לדוקטורט	קרל אבאלד הסה, הרמן פון הלמהולץ
מוסדות	אוניברסיטת היידלברג (1864) אוניברסיטת ציריך (1857) אוניברסיטת לייפציג (1858)
תלמידי דוקטורט	צ'ארלס ספירמן, Ernst Fiedler, Florian Ștefănescu-Goangă, Constantin Dimitrescu-Iași, Charles Hubbard Judd, יוזף אפשטיין, Hermann Damm, Karl Knabe, פריץ גיזה, האנס קלר, פול רות, אוטו קלם, צבטאן ראדוסלאבוב, Hermann Richard Zeitschel, Friedrich Bruno Kämpfe, Bernhard Frenzel, ארמאן תיירי, אריך מוש, רוברט ברגמן, פרנץ פאף, גוסטב ברגר, קרל לוהנרט, הוגו מינסטרברג, וולדמאר ווייט, Kuno Mittenzwey, גאורגי צ'לפנוב, Siegfried Askinasy, Edward W. Scripture, לודוויג לנגה, ג'יימס מקין קטל, ולדימיר בכטרב, אדוארד טיצ'נר, אוסוולד קילפה, אמיל קרפלין, Svetomir Ristić, גוטפריד פרידריך ליפס, Johannes Pitschel, ריינהולד שולץ, אלברכט שטגליך, רודולף שומאן, Waldemar von Olshausen, פרידריך זנדר, פול הלר, וילהלם פול שומאן, ולטר בריקס, גוסטב קפקא, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
פרסים והוקרה	אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1908) אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה אזרחות כבוד של לייפציג (16 באוגוסט 1902)
בן או בת זוג	Sophie Wundt
צאצאים	מקס וונדט, Eleonore Wundt

קורות חיים

וונדט נולד בנקראו (גר'), כפר קטן ליד העיר מנהיים בדרום מערב גרמניה (כיום חלק מהעיר) למשפחה אינטלקטואלית. כיוון שהיה דל באמצעים נרשם ללימודי רפואה שהיו מסובסדים לבני נוער מחוננים. סיים את לימוד הרפואה באוניברסיטת היידלברג בהצטיינות יתרה ונשאר בה עד לשנת 1871. ב-1855 שהה סמסטר במכון למחקר פיזיולוגי של מילר בברלין, דבר שהשפיע עליו לנטות מתחום הרפואה למחקרים פיזיולוגיים. ב-1858 התמנה לעוזר של פרופ' הרמן פון הלמהולץ, דבר שמשך אותו לכיוון של נושאים פיזיולוגיים וסנסוריים. ב-1867 מונה לפרופסור חבר, ונתן קורסים בין היתר בפסיכולוגיה פיזיולוגית.

לאחר שנה בציריך, מונה לפרופסור בפילוסופיה באוניברסיטת לייפציג (אחת משלושת המרכזים האקדמיים לחקר פסיכולוגיה בגרמניה), משרה שהחזיק בה כמעט עד יום מותו. באוניברסיטה זו פתח מעבדה למחקרים פסיכולוגיים, אותה החזיק מכספו הפרטי. מעבדה זו צמחה בסופו של דבר מחדר אחד לבניין שלם. בשנת 1879 פרסם וונדט את הספר "עקרונות הפסיכולוגיה הפיזיולוגית" בו טען כי המחקר הפסיכולוגי החוקר את המוח ישתמש במודלים של המחקר הפיזיולוגי. וונדט דגל במחקר ניסויי ובשימוש באינטרוספקציה (התבוננות עצמית). ב-1881 ייסד כתב עת מקצועי בשם "מחקרים בפילוסופיה". ב-1889 נבחר לרקטור האוניברסיטה, וב-1917 פרש לגמלאות.

וונדט העמיד שורה ארוכה של תלמידים. בין הבולטים שבהם נמנים קרפלין, מונסטרברג, בכטרב, ספירמן, טיצ'נר, קילפה, מרבה וקטל.

תחומי מחקריו

וונדט היה הראשון בעולם שהקים מעבדה לחקר התנהגות, ובכך שינה את התפישה כלפי הפסיכולוגיה כתחום פילוסופי, לתחום מדעי לכל דבר. במעבדתו בלייפציג שבגרמניה נערכו ניסויים רבים בתחומים קוגניטיביים שונים כגון חישה, תפיסה, קשב, אסוציאציות מילוליות ועוד. הוא ערך מחקרים בתחום הפסיכופיזיקה שהתפתח בתקופתו, חקר את האלמנטים של התודעה והבדיל בין שני סוגים של חוויות מנטליות: תחושות שניתן לתאר בסוגים שונים ובעוצמה, ורגשות שניתן לתאר בשלשה ממדים (נעימות/חוסר נעימות, התרגשות/שקט, מתח/הרפיה). הוא חקר איך אלמנטים של תחושות ורגשות יוצרים חוויות מורכבות כאשר מתלכדים כמה אלמנטים ונוצרת תפיסה, שאותה הוא כינה "סינתזה יצירתית". כמו כן עסק בניסויים בזמן תגובה "כרונומטריה מנטלית". וונדט היה הראשון שקבע את הרף לכמות הזכירה המידית של אלמנטים בתודעה בו זמנית. וונדט הציע את מספר הקסם 6 + 2, שנחשב למקסימום של אלמנטים שאפשר להכיל בתודעה בו זמנית.

הוא עסק גם בפסיכולוגיה חברתית ותרבותית ובחקר הפסיכולוגיה של השפה (פורסמו בעשרה כרכים תחת הכותר פסיכולוגיה קבוצתית או אתנית), וקדם בכך בכחצי מאה לתורותיו של נועם חומסקי. וונדט פרסם עשרות ספרים ומאות רבים של מאמרים. פרופ' דניאל אלגום כותב כי "וונדט שימש כבית חרושת של אדם יחיד לייצור מערכות של רעיונות בתחום הפסיכולוגיה בכמות שטרם נודעה עד אז". פוריותו הייתה רבה גם בתחום האמפירי, בו הדריך מאות סטודנטים לעבודות גמר לדוקטורט.

בין וונדט לעמיתו שמעבר לאוקיינוס האטלנטי, ויליאם ג'יימס, מייסד הפונקציונליזם, שררה יריבות מקצועית חריפה. וונדט כינה את מתחרו "פילוסוף מדרגה שנייה" ולכתביו המקצועיים התייחס כאל ספרות, והמליץ לתלמידיו שלא לעיין בכתביו, וג'יימס מצידו כינה אותו פסיכולוג של "שעונים, קפיצים ומטוטלות", ואף הוא חינך את תלמידיו להתעלם מיריבו, וגידל דורות של תלמידים שהיו בורים בפסיכולוגיה הניסויית בכלל, ובפרט בפסיכופיזיקה, דבר שגרם לריאקציה של הפסיכולוגיה הגרמנית, להשתקע יותר ויותר במעבדותיה.

על פי פרופ' דניאל אלגום, בעניינו של וונדט ניתן לפגוש באחד הצדדים הפחות נעימים של התפתחות הפסיכולוגיה. התעלמות רבת טינה מצד יריביו בארצות הברית, גרמה להשכחה מכוונת של ההישגים המדעיים של וונדט. אלגום טוען כי מעבר לרוח החלוציות האמריקנית שלא התאימה לרוח הגרמנית הקפדנית של וונדט, עיקר ההשכחה של וונדט בפסיכולוגיה האמריקנית נבע מרגשות לאומניים אנטי-גרמניים, עד כדי כך שלא נעשה מאמץ לתרגם לאנגלית את כתביו המאוחרים.

לקריאה נוספת

• דניאל אלגום, פרקים בתולדות הפסיכולוגיה - פרק י', בעריכת מלכה טל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ב-1991

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וילהלם וונדט בוויקישיתוף

• וילהלם וונדט, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• וילהלם וונדט (1902), Outlines of Psychology, גרסה מלאה אונליין של הספר (באנגלית)
• וילהלם וונדט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• וילהלם וונדט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי וילהלם וונדט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)