הטבלה כפויה לנצרות
הטבלה כפויה לנצרות היא הטבלה לנצרות בניגוד-לרצונו של האדם להיטבל לדת זו. התאולוגים הנוצרים נחלקו בשאלת השימוש בהטבלה כפויה ובשאלת התוקף של הטבלה כזו. יחד עם זאת, במהלך ההיסטוריה של הנצרות, הביאו הכוח והאינטרסים הפוליטיים והמדיניים של המסיונרים והצלבנים לעיתים להטבלה כפויה והמרה דתם של אישים או אוכלוסיות ברחבי העולם, לדת הנוצרית.
היסטוריה
עריכהבסוף המאה ה-4 כאשר הנצרות הפכה לדת ממוסדת ברומא העתיקה, החלה מחלוקת אודות אמצעי הכפייה להתנצרות של אנשים שאינם-נוצרים.
בתקופת הנצרות הקדומה לא נעשה שימוש בטבילה הכפויה לצורך מיסיון. במקום זאת, דתו של הפרט התבססה על אמונתם של מנהיג העם או השבט: אם מנהיג של עם או שבט נכנס לנצרות באמצעים שלווים או אלימים, כל בני עמו או שבטו טבלו בעקבותיו. עם זאת, זו לא הייתה טבילה כפויה ממשית.
הטבילה הכפויה ידועה ממלחמות סקסוניה בקרל הגדול, שם הוטבלו רבים. בהטבלה זו ניתנה ביקורת והתנגדות קשה על ידי אלקווין.[1] טבילת כפויה שימשה מדי פעם גם כנגד יהודים, במיוחד כתוצאה מגירוש יהודי ספרד בשנת 1492 על ידי המלכים הקתולים, איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה ופרננדו השני, מלך אראגון.
באמריקה הלטינית לא נערכו טבילות כפויות לנצרות.[דרוש מקור] לדוגמה, בפרגוואי שם לא הקונקיסטאדור הספרדים והפורטוגלים היו אלה שעמדו בראש עבודות המיסיון - אלא המסדר הקתולי של הישועים, ולכן לא הייתה טבילה כפויה לדת הנוצרית.[דרוש מקור]
היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, העניק כתב זכויות ליהודים בו אסר הטבלה כפויה שלהם לנצרות.[2]
עד אמצע המאה ה-19 נערכו מדי פעם טבילות כפויות בגרמניה ובאוסטריה. הורים שבגלל אמונתם האידאולוגית לא רצו שילדיהם יוטבלו, למשל בפטיזם, יהודים ואתאיסטים, נאלצו במקרים רבים להסכים לכך שילדיהם יוטבלו באיום של עונשים חמורים. אם הם סירבו לתת את הסכמתם, רשויות כנסיית המדינה הציגו את הילדים באופן רשמי לטבילה. ההורים לא רק נאלצו לשלם עבור הליך זה, אלא גם קיבלו עונשי מאסר וקנסות על אי הסכמתם.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- לוץ א. פון פדברג, Christianisierung im Mittelalter, אגודת הספרים המדעית, דרמשטאדט 2006, ISBN 3-8062-2006-9.
קישורים חיצוניים
עריכה- האפיפיור פיוס התשיעי על טבילה כפויה וחטיפה של ילד יהודי (קובץ PDF; 1.21 מגהבייט)
הערות שוליים
עריכה- ^ Wilfried Hartmann: Karl der Große. Kohlhammer, Stuttgart 2010, ISBN 978-3-17-018068-0, S. 162 f.
- ^ אל תיגע ביהודים שלי! [1095], באתר m.news1.co.il