גדעון דמתי

כדורגלן ישראלי

גדעון "גידי" דמתי (נולד ב-30 באוקטובר 1951) הוא כדורגלן עבר ומאמן כדורגל ישראלי. דמתי היה חלוץ נבחרת ישראל בשנות ה-70, מסמליה הגדולים של קבוצת שמשון תל אביב, וחבר היכל התהילה של הכדורגל הישראלי.

גדעון דמתי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה 30 באוקטובר 1951 (בן 73)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עמדה חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1968–1989 שמשון תל אביב 519 (143)
נבחרת לאומית כשחקן
1971–1981 נבחרת ישראל בכדורגל ישראל 69 (21)
קבוצות כמאמן
1990–1992

2001–2002
2003
2004–2005
2006–2008
הפועל ראשון לציון
הכח רמת גן
מכבי נתניה
הפועל צפרירים חולון
הפועל הרצליה
סקציה נס ציונה
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קריירה

עריכה

דמתי גדל שכונת כרם התימנים שבתל אביב.[1] בליגה היה דמתי שחקן של מועדון אחד, שמשון תל אביב. הוא שיחק בקבוצה מגילאי הילדים ועד הפרישה. את כל 143 השערים שלו הבקיע במדיה. הוא אחד מהשחקנים בעלי מספר ההופעות הגדול ביותר בליגה הבכירה בישראל (519),[2][1] ובתולדות נבחרת ישראל הוא שישי בטבלת המבקיעים עם 21 שערים בינלאומיים.

שיא נוסף של דמתי הוא הבקעת שישה שערים במשחק ליגה אחד: ב-12 ביוני 1976 נערך המחזור האחרון של העונה ונחשב לשבת המפורסמת ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי. ב"שבת הגדולה", כפי שהיא מכונה, אירחה שמשון תל אביב בנתניה את מכבי רמת עמידר. דמתי נתן את הופעתו הגדולה ביותר בקריירה כאשר הוא מבקיע שישה שערים לרשתה של עמידר, וקבוצתו ניצחה 2–6.[2] שיאו של דמתי לא נשבר עד היום.

שיא אחר של דמתי היה כאשר קיבל משמעון וילנאי מעיתון "חדשות הספורט" את הציון 10, בפעם הראשונה מאז שיואל שוהם עשה זאת 12 שנים קודם לכן, ובפעם השנייה בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי עד לאותו תאריך.

עם נבחרת ישראל השתתף דמתי במשחקי עמי אסיה של 1974, וזכו בתואר "סגנית אלופת אסיה". בגמר הם הפסידו לנבחרת איראן, ובאולימפיאדת מונטריאול (1976). הוא היה שותף לשלושה קמפיינים רצופים במוקדמות גביע העולם בכדורגל: 1974, 1978 ו-1982.

דמתי פרש ממשחק פעיל ב-1989.[3][2]

את קריירת האימון שלו החל בקדנציה קצרה במכבי נתניה יחד עם חברו אורי מלמיליאן, לאחר מכן אימן קבוצות בליגות המשנה: הפועל ראשון לציון, הפועל צפרירים חולון, הכח רמת גן, הפועל הרצליה וסקציה נס ציונה. לאחר מכן עזב את עולם הכדורגל והחל לעבוד בקבלנות עם עיריית תל אביב,.[4]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 אשר גולדברג‏, "עם 40 חום אוהדים לקחו אותי ברכב פרטי למשחק בנתניה", באתר וואלה, 1 בדצמבר 2022
  2. ^ 1 2 3 עדי רובינשטיין‏, ברירת שמשון, באתר וואלה, 23 בפברואר 2005
  3. ^ דמעות של פרישה, בעיתון מעריב, 14 במרץ 1989
  4. ^ תומר חבז, ‏"השחקנים יותר מפונקים, פעם היה כדורגל יפה", באתר ONE‏, 30 באוקטובר 2021