בריכת רם
בְּרֵכַת רָם[1] או בריכת רם (נֶהֱגֶה לעיתים ובטעות "בִּרְכִּת רם", לפי היגוי ערבי כביכול, שמה בערבית: بحيرة مسعدة "בְּחֵ֫ירֶת מַסְעַדֶה", כלומר אגם מסעדה) היא אגם טבעי בצפון-מזרח רמת הגולן, ליד היישובים הדרוזיים מסעדה ומג'דל שמס. בערבית שמה נהגה כ-"ראן" ואצל יוסף בן מתתיהו היא מכונה "הפיילה" – הקערה. צורתה עגולה ומימיה מתוקים ובהירים. כיום הבריכה מתפקדת כמאגר מים, ובמימיה משקים גידולים באזור. השם המקובל בערבית למקום הוא "בֻּחַיְרֶת מסעדה" על שם הכפר הדרוזי הסמוך.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | אגם לוע |
| מידות | |
| אורך מרבי | 1.2 ק"מ |
| רוחב מרבי | 1 ק"מ |
| מידע נוסף | |
| מדינות באגן הניקוז | ישראל |
| קואורדינטות | 33°13′57″N 35°45′58″E / 33.2325°N 35.766111111111°E |
|
(למפת אצבע הגליל רגילה)   בריכת רם | |
  | |
בבריכה נמצאה צלמית ארכאולוגית חשובה ביותר. צלמית "ונוס מברכת רם" נחשבת לייצוג העתיק ביותר של דמות אנושית הקיים בתיעוד הארכאולוגי.
גאולוגיה
עריכהבריכת רם נמצאת בקצה הצפוני-מערבי של השדה הגעשי חארת א-שאם, סמוך לגבול שפכי הבזלת הפלייסטוקניים של צפון רמת הגולן עם מדרונות החרמון. הבריכה היא מאר – לוע התפוצצות של הר געש – שלועו התמלא או היה רווי במי תהום. אגן הבריכה אובלי שממדיו 1,000-1,200 מ', והוא שקוע ביחס לסביבתו כ-30–120 מ'. בתחתיתו מצויים סלעים פירוקלסטיים ועליהם משקעים בעומק של כ-90 מ', המכוסים במים רדודים – כ-10 מ'. מתחת לאגן מצויה בזלת בעובי של לפחות 180 מ', הממלאת את חלל הדיאטרם.
היסטוריה גאולוגית
עריכהלהיסטוריה הגעשית של בריכת רם קדמה השקעת סלעי משקע בים טתיס. הסלעים שהושקעו הם אבן גיר ופצלים מהיורה, אבן חול מקרטיקון תחתון וסלעי משקע של ים רדוד כאבן גיר, קירטון, דולומיט וצור מתחילת קרטיקון עליון ועד האאוקן. סלעים אלה התרוממו כתוצאה מתהליכי הקימוט שיצרו את הקשת הסורית בעת סגירת ים טתיס, בשל התנגשות הלוח האפריקאי והלוח הערבי בלוח האירו-אסיאתי.
בתצורות סלעי המשקע נוצר עמק אשר הקיף את אזור בקעת יעפורי ובריכת רם של ימינו. לאחר מכן החל העמק להתמלא בסדרות של קילוחי בזלת קדומים אשר אינם מוכרים כיום על פני השטח. לפני 0.8-0.3 מיליוני שנים כיסתה את הבקעה בזלת כרמים (מתוך תצורת גולן). על שכבת בזלת כרמים נוצר חרוט סקוריה קטן בחלק הדרומי-מערבי של בריכת רם.
לפני כ-115–166 אלף שנה נוצר מגע בין המאגמה ומי התהום באזור אשר הביא להתפרצויות פריאטו-מגמטיות חזקות אשר יצרו את המבנה הנוכחי של בריכת רם. בהתפוצצויות אלה נוצרה טבעת הטוף מסביב לבריכה. מעריכים כי התפרצויות אלה ארכו פרק זמן קצר מאוד - מספר ימים עד שבועות אחדים.
בדרום המאר מצוי העתק שכיוונו מקביל לשורת תלי הסקוריה של קו התלים המזרחי, שבקצהו הצפוני מצויה בריכת רם. מוצע כי מישור ההעתקה לוקח חלק במערכת ההידרולוגית של בקעת יעפורי – ושהוא אפשר את המפגש בין המאגמה ומי התהום, מפגש שיצר את ההתפרצויות הפריאטו-מגמטיות.[2]
מסלע
עריכההמסלע בבריכת רם כולל סלעי משקע מהקרטיקון המכוסים בסלעים געשיים השייכים לחבורת בשן כגון בזלת, בזניט, סקוריה וטוף מהפליסטוקן. שולי השקע מסביב לבריכה מכוסים בטוף בריכת רם המורכב מאפר געשי ולפילי וכן שברי הסלעים שהיו מצויים בחלל הלוע והועפו במהלך ההתפרצות והחומר המגמטי שגרם להתפרצות. בנוסף לחומרים אלה מכיל הטוף פנוקריסטים גדולים של קרסוטיט (Kaersutite) – מינרל כהה מקבוצת האמפיבול, וכן קסנוליתים של פירוקסניט וגרנוליט שמוצאם מאזור תחום אי הרציפות מוהורוביצ'יץ' המפריד בין מעטפת כדור הארץ והקרום. מערבית למאר מכוסה הטוף בקילוח בזלת סער, המייצג את האירוע הגעשי הצעיר באזור והמצביע על חזרה לגעשיות מגמטית יבשה וסיום שלב ההתפרצויות הפריאטו-מגמטיות בבריכת רם. גיל קילוח סער הוא 104,000 שנים.
ישנו דמיון כימי בין הבזלות השונות באזור, אשר כולן בזניטיות. הבדלים פטרוגרפיים ברורים בין החלקיקים הבזלתיים בטוף איפשרו את חלוקתם לשבעה פרטים: בזלות 17, 15, 6, בזלת עין זיוון, בזלת כרמים תחתונה, בזלת כרמים עליונה ובזלת יעפורי.
בהנחה כי עומק הדיאטרם שווה לקוטר בסיסו (כ-1 ק"מ), נמצא כי נפח חרוט הדיאטרם הוא כ-0.26 ק"מ מעוקב.
האתר הפרהיסטורי
עריכה
בצידה המערבי של בריכת רם נחשף חתך גאולוגי מעניין הנושא שתי שכבות פלאוסול (קרקע קבורה) ובהן ממצאים ארכאולוגיים פרהיסטוריים. האתר נתגלה על ידי ד. בן עמי ונחפר על ידי פרופ' נעמה גורן-ענבר מהאוניברסיטה העברית בירושלים, בשנים 1980–1981. השכבות הנושאות כלי צור חתומות על ידי בזלות שאפשר לתארך בשיטת אשלגן-ארגון. כלומר, אפשר לקבוע תאריך מקסימום ומינימום לקיום האתר ובכך חשיבותו העיקרית.
הפלאוסול העליון, מעל טוף בריכת רם נחתם על ידי בזלת סער שגילה 104 אלף שנה ואולם עד כה לא נמצאו די כלים לאפיין את הממצא.
נמוך יותר נמצא פלאוסול הנתון בין בזלת כרמים תחתונה בת 800 אלף שנה, לבין בזלת כרמים עליונה שגילה 233 אלף שנה בלבד. בתוך הקרקע האדומה ש"נאפתה", נמצאו כלי צור רבים ביניהם אבני יד קטנות, מקרצפים ונתזים שהופקו בטכניקת לוולואה. רק אבן יד אחת סותתה מבזלת, על אף חומר הגלם הנוח.
הממצא נראה שייך לקבוצת התעשיות האשלו-יברודיות וכפי הנראה קרוב בגילו לבזלת כרמים העליונה שכיסתה אותו. תעשיות אלו מסיימות את התקופה הפלאוליתית התחתונה וככל הנראה גם את תולדותיו של הומו ארקטוס – הטיפוס האנושי החשוב שחי כבר במסגרת שבטית, ידע להדליק ולהשתמש באש וצד חיות גדולות כפיל וקרנף. כלים דומים נמצאו גם בעמק יעפורי שמצפון.
ניתן היה להבחין באתר בשתי שכבות אולם לא נמצא הבדל משמעותי ביניהן. בתחתונה מהשתיים נמצא גם ממצא מפתיע, צלמית ארכאולוגית חשובה ביותר. צלמית ונוס מברכת רם נחשבת לייצוג העתיק ביותר של דמות אנושית הקיים בתיעוד הארכאולוגי וסביב קבילותה עדיין מתנהל ויכוח.
מקבץ של אתרים פרהיסטוריים נוספים נמצא לאורך ואדי אבו סעיד מדרום מזרח לבריכה, למרגלות הר כרמים, באזור נחשף צור אאוקני משובח שחלקו עבר תהליך "אפייה" בחום גבוה על ידי הלבה שזרמה מעליו. תהליך זה משפר את פצילות הצור ובתקופות מאוחרות יותר נעשה באופן מלאכותי.
אגדות שנקשרו בבריכה
עריכהבמהלך ההיסטוריה נקשרו בבריכה אגדות ומיתוסים רבים, והמפורסם ביותר גורס כי הבריכה קשורה בקשר תת-קרקעי עם נחל חרמון – הבניאס. על אף שהתאוריה נגזרת מבסיס הגיוני – האזור הוא קרסטי ותהליכים אלו יכולים ליצור מנהרות תת-קרקעיות ארוכות למדי, היא הרחיקה לכת ומופרכת באופן חד-משמעי. האזכור הראשון לקשר בין הבריכה לבניאס מופיע במיתולוגיה היוונית שמספרת כי האל פאן איבד את חלילו בבריכה ומצא אותו מאוחר יותר כשהוא צף במימי הבניאס.
גם יוסף בן מתתיהו מתאר את המיתוס, ואף מציג ראיות לכאורה לקיומו:
...ואיש עוד לא ידע לפנים, כי מן הברכה הזאת יוצא הירדן, עד אשר בא פיליפוס [...] הוא זרה מוץ על פני ברכת הקערה [ברכת רם], ואחר כך מצא כי נסחף המוץ אל פמיאס.
— מלחמת היהודים ברומאים, ג', י'
ואולם, טענות אלה הופרכו על ידי גאולוגים, שחישבו ומצאו שאם היה קשר תת-קרקעי כזה – הרי שהבריכה הייתה מתרוקנת תוך תשעה-עשר יום בלבד. לעומתם יש הטוענים שהאגם מתמלא ממעיינות בדופנות הבריכה ומנביעות תת-קרקעיות שאינן מאפשרות לה להתייבש אף על פי שהיא מזרימה מים דרך מעיין קרסטי תת-קרקעי לבניאס.
גם במדרש היהודי לא נפקד מקומה של הבריכה. בריכת רם, חמי גדר וחמי טבריה הם על-פי המדרש שלושה מקורות מים שנותרו לאחר המבול המתואר בפרשת נח. עוד מסופר במכילתא לפרשת בשלח על משה רבנו, שנאסרה עליו הכניסה לארץ ישראל וחציית הירדן, שמבקש להיכנס לארץ ב"מחילה של קיסריון" המזוהה כמחילה שהאמינו שחיברה את בריכת רם בעבר הירדן לבניאס בצידו המערבי של הירדן.[3]
קישורים חיצוניים
עריכה
ברכת רם (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה