אליה סולימאן

במאי קולנוע פלסטיני

אליה סולימאןערבית: إيليا سليمان, בתעתיק מדויק: איליא סלימאן; נולד ב-28 ביולי 1960) הוא במאי קולנוע ערבי-ישראלי-פלסטיני. מלמד קולנוע ב-European Graduate School בשווייץ. סולימאן נשוי לזמרת הלבנונית יסמין חמדאן.

אליה סולימאן
إيليا سليمان
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 28 ביולי 1960 (בן 64)
נצרת, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1990 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק קולנוען
מקום לימודים אוניברסיטת ביר זית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יסמין חמדאן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס הישג בקולנוע העולמי של האקדמיה האירופית לקולנוע (2022)
  • פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הזר (2002)
  • פרס הנסיך קלאוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

סולימאן נולד בנצרת, ישראל, לאב חרט ולאם מורה. בשלהי נעוריו, עזב ללונדון ולצרפת, אך מאוחר יותר שב לעיר הולדתו.

עם שובו התחיל להתעניין בקולנוע, לקרוא ספרים ולצלם במצלמה ביתית. בין השנים 1982 ל-1993 התגורר סולימאן בניו יורק בה פיתח התעניינות באופן בו מוצגים הערבים בתקשורת המערבית והישראלית. בניו יורק ביים שני סרטים קצרים "הקדמה לסוף הוויכוח", שזכה בפרס הסרט הניסיוני הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע של אטלנטה באותה שנה, ו"מחווה על ידי התנקשות" בו מופיע גיבור בשם .E.S (ראשי התיבות של שמו באנגלית, אליה סלימאן) והוא מתבונן בשקט בהתרחשות. דמות זו חוזרת גם בסרטיו המלאים.

בשנת 1994 עבר להתגורר במזרח ירושלים, על מנת ללמד קולנוע ותקשורת באוניברסיטת ביר זית שברשות הפלסטינית. בשנת 1996 ביים את סרטו הארוך הראשון, "כרוניקה של העלמות", שזכה בפרס סרט הביכורים בפסטיבל הסרטים של ונציה - אך התקבל בתגובות נסערות והוחרם בעולם הערבי כולו. הביקורת האשימה את הבמאי בבגידה, בעמדה ציונית ובשיתוף פעולה עם האויב.

בשנת 2002 ביים את הסרט "התערבות אלוהית"[1], אשר זכה בפרס חבר השופטים ובפרס פיפרסקי בפסטיבל הקולנוע בקאן ובפרס הסרט הזר בטקס פרסי הקולנוע האירופאי.

בשנת 2009 ביים את הסרט "הזמן שנותר"[2]. זהו סרט אוטוביוגרפי למחצה, בהשראת יומני אביו ואמו, שפרוסים על פני ארבע תקופות משנת 1948 ועד לימינו. הסרט השתתף בתחרות הרשמית על פרס דקל הזהב, אך לא-זכה.

ב-2019 סרטו "It Must Be Heaven" ("כנראה שזה גן עדן")[3] התחרה על פרס דקל הזה, אך זכה רק בציון לשבח מיוחד[4].

מסרטיו

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^   Divine Intervention, קדימון הסרט באתר יוטיוב
  2. ^   The Time that Remains, קדימון הסרט באתר יוטיוב
  3. ^   It Must Be Heaven, קדימון הסרט באתר יוטיוב
  4. ^ Peter Debruge, Peter Debruge, Bong Joon-ho’s ‘Parasite’ Wins the Palme d’Or at Cannes, Variety, ‏2019-05-25 (באנגלית)