אלחנן ישי
אלחנן ישי (28 בדצמבר 1917 – 9 במאי 2001) היה מפקד הגדנ"ע והנח"ל, עוזרו האישי של דוד בן-גוריון, מנהל אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון ועוזר שר הביטחון (שמעון פרס) לענייני התיישבות. היה מעוזריו הבולטים ומאנשי אמונו של שמעון פרס לאורך חלק גדול מהקריירה הפוליטית של פרס.[1]
ביוגרפיה
עריכהנולד בשם אלחנן ונחוצקר בפולטבה שברוסיה (במאה ה-21, באוקראינה) למשפחה פולנית שגורשה לרוסיה. ב-1932 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער והתחנך בכפר הנוער בן שמן בו שימש אחיו, עקיבא ישי, כמדריך ראשי.[2] ב-1937 הצטרף ל"הגנה" ויצא עם הגרעין הראשון של הנוער העובד בחבר הקבוצות לכיבוש העבודה בזכרון יעקב.
ב-1940 עבר להתגורר בביתניה עילית במסגרת גרעין להתיישבות קיבוצית, שהפך לאחר מכן לקיבוץ אלומות. בקיבוץ שימש כמזכיר וגזבר הקיבוץ.
ב-1947 נשלח לצרפת עם מעפילי האונייה אקסודוס ("יציאת אירופה"), מוסווה כרופא, ופעל בקרב שארית הפליטה. ב-1948 שב לישראל והשתתף בקורס הקצינים הראשון של צה"ל ולאחריו מונה (1949) למפקד הגדנ"ע, במסגרתו קמו הפלוגה הראשונה והגדוד הראשון של הנח"ל.
בבחירות לאספה המכוננת הוצב במקום ה-63 ברשימת מפא"י, אך לא נבחר.[3]
ב-1951 חזר לקיבוצו ויצא לשליחויות ממלכתיות מעבר לים.
בסוף מרץ 1952, מספר ימים לפני שנפתח המשא ומתן עם גרמניה על הסכם השילומים, הזעיק בן-גוריון את ישי וביקש ממנו לארגן אזרחים שימנעו ממשתתפי עצרת המונים שארגנה תנועת החרות בכיכר מוגרבי בתל אביב נגד המשא ומתן, לפתוח במהומות ולתקוף את בנייני ההסתדרות וסולל בונה. ישי עודכן במידע שוטף אודות העצרת מפי הרמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה וראש שירות הביטחון. הוא גייס בדרכים לא צבאיות חטיבת מילואים של חברי קיבוצים, הביא אותם לתל אביב וחילק להם אלות. ביום ההפגנה, 25 במרץ, הם התערבו בתוך ההמון, לבושים בבגדים אזרחיים, בהם הסתירו את האלות. בזמן ההפגנה העביר ישי לבגין ידיעה אלמונית: "יש כאן, בתוך הקהל, אלף בחורים שבאו מהעמקים עם נשק ביד – והם מוכנים בהזדמנות הראשונה לעשות פרובוקציה ולהתנפל עליכם". לדברי ישי, בגין התייחס לאיום ברצינות וביקש מהנאספים להפגין בשקט.[4]
ב-1953 נקרא ישי לבקשת בן-גוריון לעבור לשדה בוקר ולשמש כעוזרו האישי. ב-1955 היה פעיל מרכזי בהקמת חבל לכיש.
ב-1956 מונה לסגן ראש משלחת הרכש של משרד הביטחון בארצות הברית. בעת שהותו שם למד מדע המדינה וכלכלה באוניברסיטה בניו יורק.
בשנים 1960–1964 שימש כראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון. ב-1967 מונה כמנהל מפעל ב' בתעשייה האווירית. ב-1971 התמנה לסגן יושב ראש ההתאחדות לכדורגל בישראל.[5] ב-1973 שימש כעוזר שר הביטחון לענייני תיעוש ופיתוח של הספר. ב-1977 שב לתעשייה האווירית, יצא לשליחות במקסיקו, הקים משלחות של התעשייה האווירית ב-14 ארצות במרכז אמריקה ואת המשרד הראשי למכירות של מוצרי התעשייה האווירית במקסיקו. בספטמבר 1977 נבחר כיושב ראש מרכז יד לבנים.[6] ב-1979 מונה למנהל המחלקה לשילוב ושיתוף פעולה אזורי באגף לארגון של הוועד הפועל של ההסתדרות. ב-1984 החל לעבוד כעוזר ראש הממשלה שמעון פרס לאזורי פיתוח.
חתן פרס בן-גוריון לשנת תשס"א–2000. על שמו נקראת "מכינת הנגב" הנמצאת במדרשת שדה בוקר.
נישא לחנה לבית רדושיצקי.[2] בנם דוד (דודו), נפל במלחמת יום הכיפורים בסיני בגזרת הארמייה השנייה.[7]
ישי נפטר בשנת 2001 ונקבר בבית העלמין ביהוד-מונוסון.[8]
קישורים חיצוניים
עריכה- סא"ל אלחנן ישי, באתר הנח"ל
- אלחנן ישי, באתר מדרשת שדה בוקר
הערות שוליים
עריכה- ^ יוסי גולדשטיין, אשכול: ביוגרפיה, כתר הוצאה לאור, ירושלים 2003, עמ' 460
- ^ 1 2 אלומות שלנו-מוזיאון וירטואלי
- ^ רשימת מפא"י לכנסת הראשונה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ב', עמ' 924–925.
- ^ אליעזר מעוז, אל"מ (מיל.) בר-סבר - יו"ר; סא"ל (מיל.) ישי - סגן היו"ר, דבר, 12 באוקטובר 1971
- ^ אלחנן ישי נבחר יו"ר מרכז "יד-לבנים", דבר, 2 בספטמבר 1977
- ^ דוד (דודו) ישי באתר יזכור
- ^ הקבר של אלחנן ישי בבית העלמין ביהוד-מונוסון, באתר BillionGraves