אירואסיה

אירואסיה הוא שמה של יבשת-על הכוללת את יבשות אירופה ואסיה, שהתכנסו בתהליך טקטוני לרצף יבשתי.

אירואסיה

שטח	54,759,000 קמ"ר
אוכלוסייה	5,041,175,000 (2013)
מדינות	~90
אזור זמן	UTC−1 עד UTC+12
ערים מרכזיות	צ'ונגצ'ינג

תצלום לוויין של אירואסיה

אירואסיה מהווה 10.6% משטחי כדור הארץ (36.2% מהשטחים היבשתיים שלו). מעל לחמישה מיליארד בני אדם מתגוררים ביבשת זו (72.5% מאוכלוסיית העולם: 60% באסיה ו-12.5% באירופה).

בגלל הרצף הטריטוריאלי בין אירופה לאסיה, נוצרו בגבול ביניהן מספר מדינות ששטחן מתחלק בין אירופה במערב לאסיה במזרח. הבולטת בהן היא רוסיה, שמשתרעת על מרבית אירואסיה. מדינות טרנס-יבשתיות נוספות הן קזחסטן, גאורגיה, אזרבייג'ן, טורקיה, ארמניה. בנוסף, קפריסין נמצאת כולה באסיה אולם היא נחשבת לעיתים קרובות "אירופאית" מסיבות היסטוריות ותרבותיות, יחד עם קרבתה היחסית ליבשת, והיא אף חברה באיחוד האירופי.

את אירואסיה נהוג להחשיב לעיתים רבות כיבשת-על אחת עם אפריקה (יבשת "אירואפרסיה").

ההפרדה בין אירופה לאסיה

ההפרדה בין היבשות נעשית מטעמים תרבותיים ומנקודת מבט אירופוצנטרית, על אף שההבדלים בין אזורים שונים בתוך אסיה גדולים לא פחות מן ההבדלים בין אסיה לאירופה, ועל אף שמבחינות רבות מהוות אסיה ואירופה רצף אחד. הראשונים שהבדילו בין אירופה לאסיה, היו היוונים הקדומים. לאורך השנים התנהל ויכוח ער (הנמשך עד ימינו) באשר לגבול המדויק בין אירופה לאסיה. בימינו מקובל לקבוע גבול זה על-פי ניסוחו של פיליפ יוהאן (Philip Johan von Strahlenberg) מהמאה ה-18. הוא הגדיר את הגבול בין היבשות בקו שעובר לאורך הים האגאי, מצר הדרדנלים, ים מרמרה, מצר הבוספורוס, הים השחור, הקווקז, הים הכספי, נהר אורל והרי אורל.

גאולוגיה

ערך מורחב – הלוח האירואסייתי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

רוב אירופה ואסיה ממוקמת על אותו לוח טקטוני, על הלוח האירואסייתי. אך דרום היבשת, ממוקמת על הלוח הערבי והלוח ההודי; במזרח היבשת שוכן הלוח הפיליפיני. אירואסיה נוצרה כיבשת לפני 325 עד 375 מיליון שנים.

היסטוריה

ערכים מורחבים – היסטוריה של אירופה, היסטוריה של אסיה

דרכי המשי

התקופה הפרהיסטורית

לאחר יישובה של אירואסיה על ידי האדם הנבון, החלו להתפתח בה ציוויליזציות חשובות, אשר היו בעלות תפקיד היסטורי חשוב במהלך תקופה הפרהיסטורית ובעת העתיקה (סין, הודו, מסופוטמיה ועוד).

בספרו "רובים, חיידקים ופלדה" מתאר ג'ארד דיימונד את אירואסיה כיבשת הדומיננטית לאורך ההיסטוריה, בהשוואה לאלה האחרות. כסיבה לכך, הוא מביא טיעונים רבים, אך העיקרים שבהם הם שביבשת זו ישנה קלות יתר של התפשטות צמחים ובעלי חיים המתאימים לביות. ג'ארד דיימונד נוהג לכלול באירואסיה גם את צפון אפריקה, בשל הדמיון בין תושבי האזור לאלה שבאירואסיה, וכן בשל הדמיון האקלימי - אותן רצועות אקלימיות הנמשכות לאורך אירואסיה, ממזרח למערב, עד האוקיינוס האטלנטי.

העת העתיקה וימי הביניים

דרך המשי קישרה לאורך ההיסטוריה בין התרבויות ברחבי היבשת, אשר ניהלו יחסי גומלין האחת עם השנייה, בין אם מדובר במסחר והעברת טכנולוגיות, ובין אם מדובר במלחמות. ההתפתחות הטכנולוגית שלפני המהפכה התעשייתית התרחשה באיטיות, כאשר כל פיתוח נבנה על קודמו, אך הוא לא פסק לעולם. למשל, החקלאות של ימי הביניים המאוחרים באירופה הייתה יעילה פי כמה מזו שבתקופת האימפריה הרומית, וזאת בשל פיתוחים כגון רתמת חזה לסוסים, אשר גרמה לסוס למשוך את המשא אופקית, ובכך איפשרה סחיבת משאות כבדים בהרבה. במיוחד ניתן כעת היה לרתום לסוס מחרשה. אמנם הרתמה הייתה מוכרת בסין החל מהמאה ה-3 לפנה"ס, אך היא הגיעה לאירופה רק בסביבות שנת 600 לספירה. דוגמה אחרת היא בניית טחנות רוח וטחנות מים, פיתוח שלא היה מוכר בתקופה העתיקה והגיע לאירופה מארצות האסלאם. במילים אחרות, החלוקה לתקופה קלאסית מתקדמת, ימי ביניים של שקיעה ולאחריהם התקדמות מחודשת היא מוטעית ומטעה. התמונה האמיתית היא של התפתחות טכנולוגית תמידית, כאשר סין הייתה המקור לרוב הפיתוחים, ובמידה פחותה גם ארצות האסלאם. לאורך זמן אומצו הפיתוחים בכל רחבי אירואסיה, כאשר הם מגיעים לכל מקום בזכות הסחר ההולך וגובר בין המרכזים השונים ובאמצעות התרחבות שטח הפנים של המרכזים עצמם.

אין פירושו של דבר כי לא היו שקיעות מקומיות, כגון באירופה שלאחר התמוטטות האימפריה הרומית. אך הדבר אינו סותר את המגמה הרחבה שהתחוללה ברחבי אירואסיה. בנוסף יש לזכור, כי אירופה של אותה תקופה הייתה ציוויליזציה פריפריאלית באירואסיה.

ההתפתחות הטכנולוגית הביאה בעקבותיה לגידול בפריון העבודה, דבר שאיפשר גידול באוכלוסייה הלא חקלאית שבערים, התמקצעות רבה יותר של פקידים ובעלי מלאכה ומורכבות הולכת וגדלה של הציוויליזציה. הצטבר הון מספיק, אשר לראשונה, בסין, רמז לאפשרות של פריצת מהפכה תעשייתית. במאה ה-12, סין של שושלת סונג הייתה ללא כל ספק הציוויליזציה המתקדמת ברחבי יבשת אירואסיה. די אם נזכיר את הדפוס, את הנייר, את אבק השרפה והמצפן - כולם פותחו לראשונה בסין והתפשטו ממנה לשאר אירואסיה. בנוסף, לסין של שושלת סונג הייתה מערכת פיננסית מתקדמת של שטרות במחזור. ולכן, חוקרים רבים העלו השערה שסין של שושלת סונג, בייחוד בתחילת המאה ה-13, עמדה בפתחה של מהפכה תעשייתית, אלא שאז היא נכבשה בידי המונגולים אשר טרפו את הקלפים. השערה זו אינה מקובלת על כלל החוקרים.

העת החדשה

במציאות כפי שהתרחשה, המהפכה התעשייתית פרצה במאה ה-18 באירופה. אירופה, אשר במשך רוב האלף השני הייתה ציוויליזציה פריפריאלית באירואסיה, מפגרת מבחינה טכנולוגית, עקפה את שאר המרכזים. ניתן לומר כי העולם בו אנו חיים במאה ה-21 הוא תוצר של תהליכים שהתרחשו בה. יש לכך שלושה הסברים בידי החוקרים:

1. אירופה כלל לא פיגרה ושהחל מהרנסאנס במאה ה-14 התפתחו מאפיינים ייחודיים בתרבות האירופית אשר איפשרו מאוחר יותר את הפריצה הגדולה של המהפכה התעשייתית.
2. התמורה חלה במאה ה-17 בד בבד עם המהפכה המדעית ועד אז אירופה אכן הייתה פחות מתקדמת משאר המרכזים, על אף המסעות בימים (לפי הודג'סון).
3. עד למהפכה התעשייתית ממש אירופה הייתה בפיגור ביחס לשאר המרכזים ורק הצטברות של צירופי מקרים, אותם הם מפרטים, הביאה לידי כך שהמהפכה התעשייתית פרצה דווקא באירופה.

ההתפרצות הטכנולוגית שחלה באירופה בעקבות המהפכה התעשייתית הייתה אקספוננציאלית ולא איפשרה שום סיכוי להתמודדות מולה של המרכזים האחרים. אך הדבר החשוב להדגיש הוא כי לא ניתן להסביר את המהפכה התעשייתית במנותק מההתפתחויות של האלף השני בכל רחבי אירואסיה. הייתה זו ההצטברות האטית אך מתמדת של פיתוחים טכנולוגיים שקדמו למהפכה התעשייתית, אשר איפשרו את קיומה. ורוב פיתוחים אלה מקורם בסין^{[דרוש מקור]}.

שימוש גאופוליטי במונח

בגאופוליטיקה, נהוג להשתמש במונח, כמציין את אזורי המפגש בין אירופה ואסיה. רוסיה, קזחסטן, הקווקז, המזרח התיכון וכו'. הגדרה זו משתנה בין החוקרים, ולעיתים אף נהוג להשמיט ממנו את רוסיה.

רוב החוקרים נוהגים להחשיב אזור זה כאזור בלתי יציב מבחינה פוליטית, אך כחשוב מבחינה אסטרטגית.

ראו גם

• היסטוריה של אירופה
• היסטוריה של אסיה