אות ההגנה
אות ההגנה הוא אות שירות ישראלי המוענק על ידי משרד הביטחון, מכוח החלטות ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים, למי שהיו חברים בארגון ההגנה. חלוקת האות החלה בשנת 1958. היה זה אות השירות הראשון שהוענק בישראל, על פעילות שלפני הקמת המדינה.
 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| סוג | עיטור שירות |
| זכאות | חברי ארגון ההגנה והפלמ"ח |
| הענקות | |
| הוענק לראשונה | 9 ביוני 1958 |
  | |
מקבלי אות ההגנה ששירתו בה לפחות שישה חודשים, היו זכאים באופן אוטומטי לקבל את עיטור לוחמי המדינה, המוענק משנת 1968.
את טקס החלוקה שנקבע ליוני 1958 החרימו אנשי סיעת החרות בשל אפליית אנשי הלח"י והאצ"ל (אותות עבורם נקבעו רק לאחר עליית הליכוד לשלטון), ערי ז'בוטינסקי סירב לקבל את האות בשם אביו המנוח זאב ז'בוטינסקי, שהיה מפקד ההגנה בירושלים, גם בשל סירובה של הממשלה להעלות את עצמות אביו לישראל[1].
משה שרת סירב לקבל את האות מכיוון שלא שותף בארגון החלוקה, אך לבסוף התרצה וקיבל את האות בחלוקה מיוחדת בבית הנשיא חודש לאחר מכן[2].
זכאות לאות
עריכהאות ההגנה מוענק למי שעומד באחד מהתבחינים הבאים:
- לכל מי שהיה חבר ארגון ההגנה והפלמ"ח תקופה בת שישה חודשים לפחות בתקופה שמשנת 1920 עד קום המדינה.
- מי ששירת ונפגע, נעצר או השתתף בפעולה מבצעית, לא תחול עליו מגבלה של זמן שירות.
- מי ששירת ביותר ממחתרת אחת זכאי לקבל אותות של כל מחתרת שהיה חבר בה.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ רפאל בשן, הפגנה של איש אחד, מעריב, 13 ביוני 1958
- ^ "אות ההגנה" יוענק לשרת בבית הנשיא בהשתתפות ב.ג., דבר, 6 ביולי 1958