אוסוולד פוהל

אוֹסְוַולְד לודוויג פוהל (בגרמנית: Oswald Ludwig Pohl‏; 30 ביוני 1892 – 7 ביוני 1951), היה קצין אס אס בכיר וגנרל בוואפן אס אס. מיולי 1943 נשא בתואר ראש מִנְהֶלֶת הפיקוד העליון של האס אס. לפני כן שימש כראש מחלקת המשרד הראשי למשק ומנהל של האס אס (SS-WVHA). הורשע במשפטי נירנברג כפושע מלחמה והוצא להורג ב-1951.

אוסוולד פוהל
Oswald Ludwig Pohl

לידה	30 ביוני 1892 דיסבורג, הקיסרות הגרמנית
הוצאה להורג	7 ביוני 1951 (בגיל 58) כלא לנדסברג, גרמניה המערבית
מדינה	גרמניה
השתייכות	הצי הקיסרי הגרמני
דרגה	אובר-גרופנפיהרר אס אס
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה
עיטורים
הצלב הגרמני בכסף אות הזהב המפלגתי

תחילת דרכו

פוהל נולד בדיסבורג-רוהרורט להרמן אוטו אמיל פוהל, יצרן כלי עבודה, ורעייתו אוגוסטה לבית סייפרט. הוא היה החמישי מתוך שמונת ילדיהם. לאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה ב-1912, הוא התגייס לחיל הים הגרמני, והתאמן בקיל, בוילהלמסהאפן, בים הקריבי ובדרום מזרח אסיה. במשך מלחמת העולם הראשונה הוא שירת באזור הים הבאלטי ובחוף הים של פלנדריה. בנוסף לכך הוא למד בבית הספר של חיל הים, וסיים את לימודיו ב-1 באפריל 1918. באוקטובר של אותה שנה הוא נשא אישה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, פוהל השתתף בקורסים בבית ספר לעסקים ובאותו זמן החל ללמוד משפטים ותאוריות מדיניות באוניברסיטת קיל. לאחר מכן עזב את הלימודים והצטרף לחטיבת הפרייקור Brigade Löwenfeld, בתפקיד שַלָּם. במסגרת תפקידו עבד בברלין, בשלזיה עילית ובחבל הרוהר. ב-1920 הצטרף לחיל הים של רפובליקת ויימאר וב-1924 עבר לפולין.

באס אס

שנה לאחר מכן, בשנת 1925, הפך פוהל לחבר בשטורמאבטיילונג (פלוגות סער נאציות, שעודדו אלימות, פיזרו הפגנות והגבירו את חוסר הביטחון בקרב הציבור, אשר הצטרפו אחר כך למפלגה הנאצית). בשנת 1933 הוא נפגש עם היינריך הימלר ונהיה לבן חסותו; הוא נתמנה לראש המשרד למשק וניהול באס אס, וב-1 בפברואר 1934 קיבל את דרגת האס אס שטנדרטנפיהרר. מאותה עת החל להשפיע על ניהול מחנות הריכוז.

כאשר פוהל מונה לראש מועצת המנהלים (Verwaltungschef) וגזבר הרייך (Reichskassenverwalter) של האס אס ב-1 ביוני 1935, הוא נתקבל, בעזרת אותם מינויים, כחבר ב"פיקוח על מחנות הריכוז" (Inspektion der Konzentrationslager), ארגון שפיקח וניהל את מחנות ההשמדה. בנוסף לכך הוא ייסד את "החברה למען קידום וטיפוח אוצרות התרבות הגרמנים" (Gesellschaft zur Förderung und Pflege deutscher Kulturdenkmäler), כאשר את זמנו העיקרי הוא הקדיש למען שחרור טירת וולסבורג, מצודה עתיקה שהימלר דרש להחזיר לידי הגרמנים.

בנוסף לכך פוהל עזב את הכנסייה ב-1935, וביוני 1939 מונה למנהל המשרדים הראשיים שפעלו דאז, משרד ה"מינהל והכלכלה" (Hauptamt Verwaltung und Wirtschaft) של האס אס, ומשרד ה"כספים והבניינים" (Hauptamt Haushalt und Bauten), שעליו הופקד ניהול העניינים הפנימיים של הרייך, שלאחר מכן, ב-1 בפברואר 1942, אוחדו ל"משרד הראשי למשק ולמנהל של הס"ס", שגם אותו ניהל פוהל. בין שאר תפקידיו של אותו משרד ראשי הופקד גם הניהול והארגון של מחנות הריכוז. לגבי מחנות הריכוז, החליט המשרד לחלק את העצירים למחנות ריכוז שונים, וגם לתת להם "תשלום" על עבודות הכפייה שניתנו להם, עד 1944. ב-4 ביולי 1941 נוכח פוהל ביחד עם ס"א שטנדרטנפירר קרל יגר בפגישה עם מנהיגי הקהילה היהודית בעיר קובנה במטה משטרת הביטחון והSD בעיר. בפגישה הורו הגרמנים לאנשי הקהילה היהודית לעבור לגטו.

ב-20 באפריל 1942 פוהל צורף למפלגה הנאצית ומונה לגנרל הואפן אס אס (הזרוע הצבאית של האס אס), וב-12 בדצמבר של אותה שנה, לאחר שהתגרש מאשתו, הוא התחתן עם אלינור פון ברונינג, אלמנתו של ארנסט רודיגר פון ברונינג שהיה בנו של אחד ממייסדי ה"Hoechster Farbwerke", חברה שהתחברה ב-1925 לאי גה פארבן, תאגיד חברות גרמני.

ב-1944 פוהל הועבר מתפקידו כממונה על מחנות הריכוז, לאחר שמשרד החימוש קיבל את האחריות עליהם. גם האחריות על בינוי ניטלה מהמחלקה שלו. אף על פי כן, הוא המשיך להיות מופקד על ענייני המנהלה של הואפן אס אס עד סיומה של המלחמה.

לאחר המלחמה

ערך מורחב – משפט פוהל

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה התחבא פוהל סמוך לברמן, גרמניה. הוא נתפס על ידי יחידות צבא בריטיות ב-27 במאי 1946, והועמד לדין בבית הדין הצבאי האמריקני, כחלק ממשפטי נירנברג. משפט פוהל היה המשפט הרביעי מתוך שנים עשר.

פוהל נמצא אשם בחברות בארגון בלתי-חוקי (האס אס), ביצוע פשעים נגד האנושות וקשירת קשר לביצוע פשעי מלחמה ונידון למוות ב-3 בנובמבר 1947. תגובתו של פוהל לגזר הדין הייתה שידע על השואה אולם שירת נאמנה את מולדתו במשך למעלה מ-30 שנים ולא פעל מיוזמתו לגירוש או השמדת יהודים ועל כן אינו חש שביצע פשעים. לדעתו, גזר הדין ניתן על ידי בית הדין בהשפעת נציגים יהודיים מתוך רגשות נקמה ושנאה צרופה. בשנת 1950 פרסם איש הדת הקתולי של כלא לנדסברג את חיבורו של פוהל "אני מאמין - דרכי אל האל" (Credo – Mein Weg zu Gott). כיוון שחלק נכבד מדעת הקהל בגרמניה אז היה שותף להשקפתו של פוהל, פנתה משלחת של פוליטיקאים ידועים ב-9 בינואר 1951 לנציב הכללי האמריקני בבקשה לחון את פוהל. לאחר שהנציב שלל את האפשרות לחנינה הוצא פוהל להורג בתלייה בכלא לנדסברג, ב-8 ביוני 1951.

ראו גם

• השואה
• נאציזם
• הפתרון הסופי
• משפטי נירנברג

לקריאה נוספת

• לאון גולדנסון, נירנברג 1946 - הראיונות הגנוזים עם פושעי המלחמה הנאצים, הוצאת עברית, 2006.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוסוולד פוהל בוויקישיתוף