אבשלום עוקשי
אבשלום עוקשי (1916, ראשון לציון– 13 בספטמבר 1980, עכו) היה צייר ישראלי ממוצא תימני, מהבולטים בציור הישראלי במחצית השנייה של המאה העשרים.
 | |
| לידה |
1916 ראשון לציון, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
1980 (בגיל 64 בערך) עַכּוֹ, ישראל |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
אופקים חדשים |
  | |
חייו
עריכה
אבשלום עוקשי נולד בשנת 1916 בראשון לציון להורים שעלו מתימן. התחנך בכפר הנוער מאיר שפיה. החל לצייר בהדרכת אריה אלואיל. לאחר כשלוש שנים בהן גר בתל אביב, הצטרף כחבר לקיבוץ איילת השחר, שם חי בשנים 1937–1942. בשנים אלו צייר ועבד כרועה צאן. בעקבות סכסוך שפרץ בינו לבין חברי הקיבוץ חזר עם רעייתו, שולמית, למאיר שפיה שם שימש כמדריך נוער. בשנת 1944 עברו בני הזוג להתגורר בזכרון יעקב. בשנת 1948 גויס עוקשי ליחידת סיירים. דירתו בזכרון יעקב הופצצה על ידי חיל האוויר המצרי. בעקבות כך עקר עם משפחתו לעכו, שם הקים לו סטודיו בעיר העתיקה, על שרידיו של מבנה צלבני.
עוקשי נמנה עם מייסדי קבוצת האמנים "אופקים חדשים" שקמה בשנת 1948 ודגלה באמנות ישראלית שהושפעה מאמנות ההפשטה האירופית ובפרט זו הצרפתית. היה בין הבודדים שהציגו בכל התערוכות שערכה הקבוצה. כן נמנה עם מייסדי מכון אבני, היום מכללה לציור בתל אביב, ושימש כמורה במכון במשך מספר שנים.
בתחילת דרכו היה סגנונו פיגורטיבי עם השפעה של אסכולת פריז היהודית. עם המעבר לעכו החלו נופיה של העיר להעסיקו, ואלה שכיחים ביצירתו לאורך שלהי שנות הארבעים ומרבית שנות החמישים. "ביצירתו של עוקשי, העיר לובשת ופושטת סגנונות אמנותיים: בגלויה המוקדמים ביצירתו היא בהירה ורבגונית, עשירה במרקמים מזרחיים ודמויות כבדות. לקראת שנות השישים היא נעשית בהדרגה מסתורית ונחבאת בין משטחי צבע גדולים, המכסים ומוחקים פרטים אנושיים או אדריכליים" כדברי מרדכי עומר[1]. באמצע שנות החמישים עסק עוקשי גם במיתוסים תנ"כיים, כחזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל, שעניינם תחייה ותקומה. לקראת סוף שנות החמישים החל עוקשי נע לכיוון המופשט הטהור. פלטת הצבעים שלו הצטמצמה לשחור עם נגיעות של צבעים אחרים ובפרט אדום, צהוב ולבן, המבצבצים בינות שכבות הצבע השחור. בשלהי שנות החמישים ובמחצית הראשונה של שנות השישים מתעבות שכבות הצבע, צבעי השמן מפנים את מקומם לצבעי אקריליק או פוליוויניל, אשר עורבבו לעיתים בחול או אבקת בזלת במטרה ליצור טקסטורה עבה, עשירה וסמיכה. כך גם המכחול הומר במרית (שפכטל). ביצירות אלו, טעונות החומריות, מגיעה יצירתו של עוקשי לשיאה.
עוקשי נפטר בספטמבר 1980 ממחלה[2]. הסדנה של עוקשי, בה צייר במשך שנים רבות, הפכה לאחר מותו למוזיאון עוקשי, הקרוי על שמו. כמו כן, נקרא על שמו רחוב בעכו. וכן נקרא על שמו אחד המבנים במכון אבני.
פרסים
עריכה- 1937 פרס ע"ש ון פריזלנד.
- 1976 פרס הרמן שטרוק, עיריית חיפה.
- 1978 יקיר עכו.
ספרים שאייר
עריכה- ספורי סבא ספר לילדים, מאת משה סמילנסקי, צייר אבשלום עוקשי, עם עובד, 1946.
אוספים ציבוריים
עריכה- מוזיאון ישראל, ירושלים.
- מוזיאון תל אביב לאמנות.
- המשכן לאמנות עין חרוד.
- מוזיאון חיפה לאמנות.
- מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם.
- מוזיאון עוקשי, עכו.
- המוזיאון היהודי של ניו יורק.
לקריאה נוספת
עריכה- אבשלום עוקשי, 1916-1980, מוזיאון חיפה לאמנות חדשה, חיפה, 1982.
- מרדכי עומר, אבשלום עוקשי: מבעד לפרוכת השחורה, נדפס בתוך אמנות ישראלית בת-זמננו, 2006, עמ' 151–171.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ מרדכי עומר, לעיל, עמ' 161.
- ^ מת הצייר אבשלום עוקשי, מעריב, 14 בספטמבר 1980