לקטוז – הבדלי גרסאות

 

==פירוק לקטוז==

 

פרטים צעירים המשתייכים למחלקת היונקים ניזונים מחלב המכיל לקטוז על ידי אימהותיהם. בגילאים מתקדמים יותר הפרטים מתבגרים ואינם ניזונים עוד על ידי [[הנקה]]. כתוצאה מכך, בקרב רוב היונקים יכולת ייצור הלקטאז יורדת עם ההגעה לבגרות. תופעה זו מתרחשת גם אצל [[בן אדם|בני אדם]], אך יש אנשים שמוצאם ב[[אירופה]], ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], בחלקים רבים ב[[הודו]] ובחלקים מסוימים ב[[אפריקה]] שלהם גרסה שונה מעט של ה[[גן (ביולוגיה)|גן]] [[קידוד (ביולוגיה)|המקודד]] ללקטאז. לפיכך, הם מייצרים אותו גם בבגרות. בתרבויות אלו נוהגים [[חליבה|לחלוב]] יונקים אחרים כמו [[פרה|פרות]], [[כבש]]ים ו[[עז הבית|עיזים]] כמקור מזון. האוכלוסיות הרגישות ביותר ללקטוז הן ממוצא [[אסייתים|אסייתי]], [[אינדיאני]], [[אפריקני]] ו[[יהדות אשכנז|יהודי-אשכנזי]].

 

== אי-סבילות ללקטוז ואלרגיה לחלבון חלב ==

אי סבילות ללקטוז ו[[אלרגיה]] לחלבון חלב הן שתי תגובות, השונות מהותית זו מזו. לכל אחת מהן סיבות, שכיחות ומאפיינים משלה. לקטוז הוא סוכר פשוט שמצוי בכל סוגי החלב הטבעי, וגוף היונקים [[עיכול|מעכל]] אותו באמצעות האנזים לקטאז. הייצור של אנזים זה בגוף יורד באופן משמעותי לאחר תקופת ה[[ינקות]] אצל כל היונקים, כולל בני האדם.

 

 

אי סבילות ללקטוז היא המצב בו לקטאז לא מיוצר בגוף בזמן הבגרות או מיוצר בכמות שאינה מספקת. צריכה של לקטוז עודף בהיעדר לקטאז גורמת בדרך כלל לכאבי בטן, לגזים במערכת העיכול, ל[[נפיחה|נפיחוֹת]], לבחילה ול[[שלשול]]. תסמינים אלה נוצרים ב[[מערכת העיכול]] בלבד ולא מערבים [[מערכת החיסון|תגובה חיסונית]]. חלק מהסובלים מאי-סבילות ללקטוז מסוגלים בכל זאת לצרוך לקטוז, אבל בכמויות קטנות ומדודות.