הטיהורים הגדולים
הטיהורים הגדולים או "הטרור הגדול" הם כינוי לדרך שבה בחר יוסיף סטלין, בשנות השלושים של המאה העשרים, לבסס את שלטונו בברית המועצות, שבמרכזה חיסול בכוח של כל התנגדות אפשרית לשלטון, בין אם אמיתית ובין אם מדומה.
טרור ממשלתי זה הופנה בעיקרו כלפי ראשי השלטון והצבא. גנרלים רבים בצבא האדום חוסלו, סופרים, אמנים, ומדענים היו קורבנות הטיהורים לצד אזרחים פשוטים שעלה נגדם חשד קל לפקפוק בשלטונו של סטלין.
ביצוע הרצח
סטלין נעזר במנגנון טרור גדול ומסועף של משטרה חשאית שנקראה בתחילתה צ'ה קה ולאחר מכן לסירוגין או גה פה או, נ.ק.ו.ד. וק.ג.ב.. בראשה עמדו גנריך יגודה, אשר הוצא להורג באשמת "טרוצקיזם" בשנת 1938, ולאחר מכן מחליפו יז'וב אשר אף הוא הוצא להורג באשמת "ניסיון לרצוח את סטלין" ,ולבסוף לברנטי בריה.
כחלק משיטתו, ערך סטלין דמוניזציה לטרוצקי והציג אותו כפושע נגד האומה ומקור כל הרעות החולות בברית המועצות. רדיפה זו שימשה כהשראה לדמותו של "עמנואל גולדשטיין" השנוא בספר "1984" של ג'ורג' אורוול, ספר שהושפע במידה רבה מהטיהורים הגדולים. כמו כן, על כל צעד סטלין השתמש בציטוטים חלקיים של קרל מרקס וולדימיר לנין על מנת שההמונים יחשבו שאכן הוא פועל לפי המרקסיזם-לניניזם.
טיהורים אלו כללו בעיקר עינויים, עבודות כפייה בגולאג, הגליה, הוצאות להורג, כליאת אנשים, ועריכת משפטי ראווה, והיקפם כלל מיליוני בני אדם.
חלון הראווה של הטיהורים הגדולים היו משפטי הראווה, שכונו משפטי מוסקבה, שנוהלו על ידי התובע אנדריי וישינסקי, אשר לאחר מכן שימש במגוון תפקידים, לרבות שגריר ברית המועצות באו"ם. במשפטים אלו הוכרחו גדולי הקומוניזם והמהפכה כזינובייב, קמנייב ובוכרין להתוודות על פשעים שלא ביצעו, על קשר כנגד הקומוניזם, לרוב בשיתוף מעצמה זרה כבריטניה, קשר שכלל, גם ניסיון לרציחתו של סטלין. לאחר הווידוי הוצאו הנשפטים להורג. בנוסף למשפטי הראווה ב-30 ביולי 1937 הוצא פקודת נ.ק.וו.ד 00447 לפיה נעצרו והוצאו להורג מאות אלפי אנשים.
במהלך השנים 1937 - 1938 נעצרו עד כ-1.5 מיליון איש, מהם כמחצית הוצאו להורג.
השפעותיו של הרצח
בעקבות הטיהורים הגדולים השיג סטלין כוח כמעט אבסולוטי כנגד מתנגדיו במפלגה הקומוניסטית ויריביו האידאולוגיים. למעשה הצליח סטלין לחסל פיזית את רוב אנשי הוועד המרכזי של המפלגה שהיו בזמנו של לנין (עד שבפרוץ מלחמת העולם השנייה נותרו רק שנים מהם, ויאצ'סלב מולוטוב וסטלין עצמו), ולמעלה ממחצית הצירים לוועידה המרכזית של המפלגה שהתכנסה בינואר 1934. האמצעים כנגד קורבנות אלו נעו מהגליה למחנות עבודה במזרח הרחוק, עד להוצאה להורג, או התנקשות כבמקרה של טרוצקי או רצח סרגיי קירוב. מיליוני אנשים נעצרו לפי "סעיף 58" שאסר על "פעילויות אנטי סובייטיות", ואף אדם לא היה בטוח בחייו ובחירותו.
למשפטים הייתה השפעה הרסנית על הצבא האדום. עד שנת 1938 הוצאו להורג רוב הקצינים הבכירים, ובראשם מרשל מיכאיל טוכאצ'בסקי. המדובר היה בטיהור של אלפים רבים של קצינים, עד לדרגת מפקד פלוגה. הנזק ירד ממש עד לבסיס הצבא, והפך את הצבא האדום לגוף ענקי, אך מסורבל ונטול יכולת לפעולה עצמאית. הדבר בא לידי ביטוי במלחמה הרוסית פינית שבה סבל הצבא הסובייטי אבדות כבדות ובשלבים הראשונים של הפלישה הגרמנית לברית המועצות במלחמת העולם השנייה, שבה הובס הצבא הסובייטי ונאלץ לסגת משטחים נרחבים של ברית המועצות. חולשות הצבא נבעו מפיקוד לקוי, פוליטיזציה של הצבא ושרשרת פיקוד לקויה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Archives: Documents from the Terror מחקר של מידע ארכיוני על הטיהורים. מכון המחקר הובר, אוניברסיטת סטנפורד.
לקריאה נוספת
- יגאל חלפין, הטיהורים הסטליניסטיים - ממשפטי חברים למשפטי ראווה, הוצאת רסלינג, 2006
- אלק ד' אפשטיין, ג'נוסייד - טיהורים פוליטיים ואתניים בברית המועצות, 1918-1953, האוניברסיטה הפתוחה, 2007
- שמואל דותן, אדומים, שבנא הסופר, 1991
- Ericsson J. The Soviet High Command, 1962