איליאדה
האיליאדה (ביוונית: Ἰλιάς, אִילִיאס) היא הראשונה מבין שתי היצירות האפיות בתרבות היוונית אשר מיוחסות להומרוס (השנייה היא האודיסיאה) ובה נפרשים לאורך 15,693 טורים יצוג נוקב של טרגדיות, חורבן, חברוּת ומשפחה בעת מלחמה. רוב החוקרים מתארכים את חיבור שתי היצירות, אשר השפיעו רבות על תרבות המערב, למחצית השנייה של המאה ה-8 לפנה"ס. האיליאדה נכתבה ביוונית הומרית, וחולקה בתקופה ההלניסטית לעשרים וארבעה מזמורים (או ספרים), אשר הקצר בהם מונה 424 טורים (מזמור יט) והארוך - 909 (מזמור ה).
השנה העשירית והאחרונה של מלחמת טרויה, בה צרו מלכי יוון על העיר, מהווה את הרקע לאפוס. השם 'איליאדה' עצמו נגזר מן השם אִילִיוֹן (ובלטינית איליום) - שמה האחר של טרויה. השירה נפתחת "In medias res", והעלילה שהיא מגוללת ותקופת הזמן אותה היא מתארת נמדדת בשבועות בודדים. בפרט, האיליאדה אינה מתארת את תחילת מלחמת טרויה ואת הסיבות לה, אם כי היא מזכירה מאורעות אלו פעמים רבות. גם סיפור הסוס הטרויאני כלל אינו מופיע, אלא מוזכר כבדרך אגב בחלק השמיני של האודיסיאה (שורות 495-492). גם מות אכילס בחץ מקשת פאריס שפגע בעקבו, לא מוזכר.
המילה הפותחת את היצירה ביוונית עתיקה היא "Μῆνιν" (מֵנין), שפירושה "זעם; חרון אף", וזאת משום שהנושא העיקרי של השירה היא חמתו של אֲכִילֵס, גדול הגיבורים היוונים. האפוס טוווה את סיפור זעמו והתפייסותו של אָכִילֵס, ודרך סיפור זה משתקפת חלקית המלחמה עצמה: בראשית רב אכילס עם המלך אגממנון, המפקד העליון של הצבא היווני, ונוטש את המערכה. העדרו מאפשר להֶקְטוֹר, נסיך טרויה ובחיר לוחמיה, להרוג את פטרוקולוס, רעו של אכילס. שטוף תאוות נקם, שב הגיבור למלחמה, והעלילה מגיעה לשיאה בדו-קרב שבו הוא קוטל את הקטור. בפרקי הסיום, נעתר אכילס לבקשת פריאמוס, מלך טרויה, להשיב את גופת בנו. השירה מסתיימת בתיאור הלוויתו של הקטור, והטור האחרון "כָּכָה חָגְגוּ קְבוּרָתוֹ שֶׁל-הֶקְטוֹר מַכְנִיעַ-הַסּוּסִים." (בתרגומו של שאול טשרניחובסקי). האפוס מתחיל בכעס של אכילס ומסתיים בהתפייסות שלו.
האיליאדה אינה מזכירה כלל את תחבולת הסוס הטרויאני ואת חורבן העיר, שכן ברור שגורלה נגזר עם מות הקטור.
עלילה
אגממנון נאלץ לשחרר את כריסאיס, שבוית המלחמה שלו (ששימשה כפילגשו) משום שמתברר כי החזקתה הביאה לזעמו של האל אפולו אשר הפיץ מגפה במחנה היווני. כפיצוי נוטל אגממנון את בריסאיס, השבויה יפת-התואר אשר הוענקה לאכילס. אכילס הזועם מודיע בתגובה שהוא וצבא המירמידונים שלו לא ישתתפו עוד במלחמה.
אכילס פונה לאמו, הנימפה תטיס ומבקש ממנה לפנות לאביה, זאוס, ראש האלים היווניים, ולבקש ממנו שינחיל מפלה ליוונים, כדי לגרום לאגממנון להרגיש בחסרונו של אכילס. תטיס עושה כן, וזאוס, על אף התנגדותה של אשתו, האלה הרה האוהדת את היוונים, נעתר לבקשה.
זאוס מפתה את אגממנון לצאת למלחמה בטרויאנים באמצעות חלום שווא המבטיח ניצחון ליוונים. אגממנון המעודד רוצה לצאת לקרב, אך טרם לכן, הוא מנסה לחזק את רוח הלחימה של היוונים בהציעו להם לשוב לביתם. התוכנית משתבשת, ורק בהתערבותו של אודיסאוס ההורג את מוביל המרד, נעצרת העריקה.
הצבאות נערכים זה מול זה לקרב. אלא, שהנסיך הטרוייאני פאריס מציע לסיים את המלחמה כולה באמצעות דו-קרב בינו ובין מנלאוס. נכרתת שביתת נשק ונחתם הסכם בו הצדדים מתחייבים לקבל את תוצאת הדו-קרב כמסיימת את הסכסוך. בדו-קרב מנלאוס מביס את פאריס, שניצל ממוות רק בזכותה של האלה אפרודיטה.
בעצה אחת עם הרה, זאוס מחליט לשבש את ההסכם, ולגרום להמשך המלחמה. הוא שולח את האלה אתנה לפתות את פנדרוס, הקשת הטרוייני המצטיין, לירות חץ אל מנלאוס ובכך ליצור פרובוקציה מהצד הטרויאני. אגממנון מגיב בהתקפה רבתי, ואלי האולימפוס נוטלים חלק בקרב בעצמם. ידם של היוונים גוברת, והטרויאנים נסים על נפשם. הקטור מצליח לכנס מחדש את הכוחות הטרויאנים הממשיכים בקרב.
עם רדת הערב, היוונים שורפים את מתיהם, ובונים חומה סביב למחנה ולאוניות. בד בבד, הטרויאנים לוחצים על פאריס להשיב את הלנה. הוא מסכים לשלם תמורתה כופר, אלא שהיוונים מסרבים לסיים את המלחמה בלא שהלנה תשוב לביתה. הצדדים מכריזים על שביתת נשק בת יום אחד, במשכו היוונים ממשיכים לבצר את מחנם.
למחרת, זאוס אוסר על האלים להשתתף בקרב. יד הטרויאנים על העליונה, לא מעט בזכות העדרו של אכילס. עם רדת הערב, הטרויאנים שהצליחו להדוף את היוונים אל פאתי החומה שבנו, מחליטים ללון בשדה הקרב לצורך קרב ההבקעה שלמחרת. אגממנון מבין את טעותו, ומציע לאכילס מתנות רבות ואת השבתה של בריסאיס תמורת שובו של אכילס לשדה הקרב. אכילס מסרב, ומודיע שהוא ילחם רק אם הטרויאנים יתקרבו לספינותיו וינסו להבעיר אותן.
בקרב שלמחרת, הקטור מנתץ את החומה היוונית, והטרויאנים פורצים אל תוך המחנה היווני. מרבית המנהיגים היוונים נפצעים, ובין הפצועים מצוי אף מכאון, הרופא היווני אשר יודע לטפל בפצעי חצים. הרה מפתה את זאוס, וכשהוא נרדם לאחר המעשה, היא שולחת את האל פוסיידון לסייע ליוונים, אשר מצליחים להדוף את הטרויאנים אל המישור שמחוץ למחנה. זאוס מקיץ משנתו, זועם על התערבותו של פוסיידון ושולח את אפולו לסייע לטרויאנים אשר מצליחים להבקיע את החומה שוב ולהגיע אל האניות.
לנוכח חומרת המצב פַּטרוֹקלוֹס, רעו הטוב של אכילס, מצליח לשכנע את אכילס להשאיל לו את שיריונו ואת צבא המירמדונים, אך מזהיר אותו מלרדוף אחרי הטרויאנים. חיל התגבור הזה משנה את פני המערכה. הטרויאנים נהדפים, ופטרוקולוס שאינו שועה לאזהרתו של אכילס מזנב בטרויאנים עד שערי העיר, שם הוא נעצר על ידי אפולו. פטרוקולוס מוצא את מותו בידיו של הקטור, אשר נוטל את שיריונו של אכילס, ועוטה אותו על עצמו. הקרב בין הצדדים ממשיך סביב גופתו של פטרוקולוס.
ביגונו על מות חברו הטוב, אכילס נשבע להרוג את הקטור ולנקום בכך את מות פטרוקולוס. אכילס פונה שוב לתטיס אמו ומבקש את עזרתה. תטיס מזהירה אותו שנגזר עליו שאם יהרוג את הקטור הוא ימות במלחמה בעצמו, אלא שאכילס עומד על בקשתו. נטול שריון, אך בגוף שמבהיק בזכות סיועה של האלה אתנה, זועק אכילס זעקות שבר אל נוכח הצדדים. במהומה שנוצרת, מצליחים היוונים להשיב את גופתו של פטרוקולוס.
הטרויאנים חונים שוב במישור בתקווה להכריע את הקרב למחרת. לבקשתה של תטיס, הפייסטוס מחשל במשך הלילה שריון ומגן חדשים עבור אכילס. בבוקר אגממנון משיב לאכילס את בריסאיס יחד עם מתנות רבות, אך אכילס אינו נראה כמעוניין באלו. הוא צם, עוטה את שיריונו החדש, נוטל את חניתו ויוצא לקרב על מרכבתו. סוסו של אכילס מזהיר אותו מפני מותו, אך אכילס אינו שועה לאזהרה, ויוצא לקרב שבו הוא טובח רבים מאוד מהטרויאנים ובני בריתם.
אפולו המתחפש ללוחם טרויאני גורם לאכילס לרדוף אחריו, בזמן שהטרויאנים נמלטים חזרה לתוך העיר המבוצרת. הקטור על אף הפצרות הוריו, חוזר להלחם עם אכילס מחוץ לחומה, אלא שהוא נתקף אימה, ונמלט ממנו. במרדף, מקיפים השניים את העיר שלוש פעמים, בעוד שהטרויאנים צופים בהם מעל החומות. לבסוף אתנה מפתה את הקטור לעצור ולהילחם באכילס. אכילס הורג את הקטור, אשר מילותיו האחרונות לאכילס מזכירות לו שאף הוא ימצא את מותו במלחמה.
אכילס מתעלל בגופתו של הקטור: הוא רוצע את עקביו, קושר את הגופה למרכבתו ומקיף את החומה שהגופה נגררת ופניה למטה. הריטואל חוזר מדי יום, עד שזאוס מחליט להפסיקו. הוא שולח את האל הרמס אל המלך פריאמוס, שיוצא בעגלה אל המחנה היווני בתחפושת של קבצן, ובחסות מסתור הערפל שמספקים לו האלים. הוא מגיע אל אכילס, נושא בפניו נאום המזכיר לו את אביו שלו, ומחלה את פניו במתנות יקרות. אכילס מזמין את פריאמוס לארוחה, משיב לו את הגופה, ופריאמוס חוזר אל העיר שפונה להתאבל על הקטור. לוויית הקטור חותמת את האפוס.
תרגומים לעברית
המשורר שאול טשרניחובסקי תרגם את האיליאדה לעברית בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים. הוא הקפיד לשמור על המשקל האפי (הקסאמטר דקטילי). תרגומו שנכתב בהברה אשכנזית, נחשב למופתי ומהטובים שנעשו בלשון כלשהי. עם זאת, הוא תובע מהקורא היכרות מעולה עם השפה העברית לרבדיה השונים, ויש שימצאו אותו קשה לקריאה.
| תרגום טשרניחובסקי | תרגום אברהם ארואטי | תרגום אהרן שבתאי |
|---|---|---|
|
|
|
תולדות היצירה והפולמוס בשאלת המחבר
המועד המדויק שבו חוברה האיליאדה אינו ידוע. בעקבות הרודוטוס, שמציין שהומרוס והסיודוס חיו "רק ארבע מאות שנה לפנַי"[1], כלומר במהלך המאה התשיעית לפנה"ס, מרבית החוקרים מאחרים את חיבור היצירה מעט, וגורסים שהאיליאדה חוברה במהלך המאה השמינית לפנה"ס. האירועים המתוארים ביצירה מתאימים מבחינת פרטים חומריים למציאות בשלהי תקופת הברונזה המאוחרת, דהיינו שקיעת יוון המיקנית, לקראת סוף המאה השלוש-עשרה לפני הספירה. היצירה, אפוא, מאוחרת בכארבע מאות לתקופה שבה היא עוסקת, ובמהלך המאות הללו שקעה התרבות ביוון ובמערב אסיה עד מאוד, לרבות אובדן ידיעת הכתב, ולכן מעט מאוד ידוע עליה. אף על פי כן, דומה שהאיליאדה מכילה שקיעים אותנטיים של התרבות המיקנית, שעברו בעל-פה מדור לדור עד ששובצו באיליאדה. דוגמה בולטת היא הקטע הארוך המכונה "קטלוג האניות", בשיר השני של האיליאדה, שהוא עשיר בשמות מקומות ועמים, אשר משקפים את המציאות בשלהי התקופה המיקנית, לפני הפלישה הדורית, ולא את המציאות של המאה השמינית לפנה"ס.
כתב היד השלם הקדום ביותר של האיליאדה הוא Venetus A, אשר מצוי בספריית מרקוס הקדוש בוונציה, והוא מתוארך למאה העשירית לספירה.
לקריאה נוספת
- תרגום האיליאדה לאנגלית חרוזה, משנת 1713. המתרגם: המשורר האנגלי אלכסנדר פופ. נמצא בפרויקט גוטנברג.
- תרגומים לעברית
- הומרוס, איליאס - ספר ראשון. תרגם דוד פרישמן.[2] מוסקבה, התקופה, ספר ראשון, טבת-אדר תרע"ה / 1918. העתק דיגיטלי בתוך פרויקט בן יהודה.
- הומרוס. ספר איליאס. מתורגמים מיונית על ידי שאול טשרניחובסקי. תל אביב, א.י. שטיבל, 1930.
- הומרוס. איליאס - ארבעת הספרים הראשונים. תורגמו מיוונית בידי אפרים דבשני. ירושלים, [חסר מו"ל], תרצ"ב.
- הומרוס. איליאדה ואודיסיה: שירים נבחרים עם מבוא כולל ביאורים והערות מתורגמים מיוונית על ידי שאול טשרניחובסקי. תל אביב, הוצאת דביר, תשי"ג.
- הומירוס. איליאדה / אודיסיה. תרגם מיוונית שאול טשרניחובסקי. ירושלים ותל אביב, הוצאת שוקן, תשי"ד.
- הומרוס, איליאדה ואודיסיה : שירים נבחרים. תרגום: שאול טשרניחובסקי, הוצאת דביר, תשכ"ט. עם מבוא, כולל ביאורים והערות.
- הומרוס. איליאדה. תרגם מיונית שאול טשרניחובסקי. תל אביב, עם עובד, תשמ"ז.
- הומרוס, איליאדה. תרגם אריה סתיו. הוצאת אריה ניר, תשס"ט. (התרגום הוא משפה שנייה ולא מיוונית עתיקה.)
- הומרוס, האיליאדה. תרגם מאנגלית ומגרמנית יוסף האובן (נבו). הוצאת ירון גולן, תל אביב, 1995.
- הומרוס, האיליאדה. תרגמה בלהה רוזנפלד. הוצאת עופרים בע"מ, 2004.
- הומרוס. איליאדה. תרגום לפרוזה עברית אמנותית ופיוטית מאת אברהם ארואטי. ירושלים, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשע"ב 2012; מהדורה שנייה, בצירוף מפתח שמות מלא, תשע"ו 2016.
- הומרוס. איליאדה. מיוונית: אהרן שבתאי. תל אביב, הוצאת שוקן, תשע"ו / 2016.
- על היצירה
קישורים חיצוניים
.
- האיליאדה, בתרגום שאול טשרניחובסקי, בפרויקט בן-יהודה.
- הספר הראשון של האיליאדה בתרגום דוד פרישמן, בפרויקט בן-יהודה.
- אהרון שבתאי, תיאור האיליאדה, אתר מט"ח.
- אברהם רגלסון, "הומרוס: תרגום טשרניחובסקי", בפרויקט בן-יהודה.
- שמעון בוזגלו, "מתלאות בלי-קץ בדרכו של הומרוס" (על תרגומו של אריה סתיו), באתר הארץ, 15 בינואר 2010.
- דרור אידר, "טרויה חוזרת לאופנה", באתר News1 מחלקה ראשונה, 17 בנובמבר 2010.
- יואב רינון, "שניים כדים מונחים עלרצפת היכלו של זאוס" (על תרגומו של אברהם ארואטי), באתר הארץ, 10 במאי 2012
- יהודה ליבס, "העברית חיכתה לה" (על התרגומים של אריה סתיו ואברהם ארואטי). שבת, מוסף מקור ראשון לתורה, הגות, ספרות ואמנות. 1 ביולי 2012.
- שמעון בוזגלו, "טרויה פינת תל אביב" (על תרגומו של אהרן שבתאי), באתר ישראל היום
מרגלית פינקלברג, השלמות המבנית של ה"איליאדה", באתר הארץ, 2 בספטמבר 2016
הערות שוליים
- ^ הרודוטוס, היסטוריות, ספר שני.
- ^ שיר א' של "איליאס" תורגם על ידי ש' טשרניחובסקי, ועמד להתפרסם בכרך א' של כתב העת "התקופה". "העורך דוד פרישמן תיקן עד לבלי הכר את תרגומו של טשרניחובסקי, ולבסוף חתם את שמו על התרגום בלוויית דברי הסבר שכנּותם מפוקפקת". עידו בסוק, "היֵלכו שניים יחדיו? - בן ציון כ"ץ כידיד וכמניח יסודות לביוגרפיה של שאול טשרניחובסקי". אוניברסיטת תל אביב, "קשר" מס' 44, חורף 2013.