איליאדה – הבדלי גרסאות

[[תמונהקובץ:AmbrosianIliadPict47Achilles.jpg|ממוזער|שמאל|250px|'''אכילס זובח לזאוס''', ציור מס' 47 מתוך כתב-יד 'Ambrosian' של האיליאדה]]

ה'''איליאדה''' (ביוונית: '''Ἰλιάς''', אִילִיאס) היא הראשונה מבין שתי ה[[שירה אפית|יצירות האפיות]] בתרבות ה[[יוון העתיקה|יוונית]] אשר מיוחסות ל[[הומרוס]] (השנייה היא ה[[אודיסיאה]]) ובה נפרשים לאורך 15,693 טורים יצוג נוקב של טרגדיות, חורבן, חברוּת ומשפחה בעת מלחמה. רוב החוקרים מתארכים את חיבור שתי היצירות, אשר השפיעו רבות על [[תרבות המערב]], לסוף [[המאה ה-9 לפנה"ס|המאה ה-9]] או [[המאה ה-8 לפנה"ס]]. האיליאדה נכתבה ב[[יוונית הומרית]], וחולקה ב[[התקופה ההלניסטית|תקופה ההלניסטית]] לעשרים וארבעה פרקים, בני מאתיים עד תשע מאות טורי שיר כל אחד.

השנה העשירית והאחרונה של [[מלחמת טרויה]], שבה צרו מלכי יוון על העיר טרויה מהווה את הרקע ל[[אפוס]]. השם איליאדה עצמו נגזר מן השם אִילִיוֹן (ובלטינית איליום) - שמה האחר של העיר טרויה. השירה נפתחת in media res (במהלך ההתרחשות), והעלילה שהיא מגוללת ותקופת הזמן אותה היא מתארת נמדדת בשבועות בודדים. בפרט, האיליאדה אינה מתארת את תחילת מלחמת טרויה ואת הסיבות לה, אם כי היא מזכירה מאורעות אלו פעמים רבות. גם סוף המלחמה, המפורסם אודות הסוס הטרויאני כלל אינו מופיע שם, אלא מוזכר כבדרך אגב בשיר השמיני של האודיסיאה (שורות 495-492). גם סיפור מותו של אכילס, אחד מגיבורי האיליאדה, על ידי חץ שירה לעברו פאריס, ואשר פגע בעקבו של אכילס, לא מופיע באיליאדה עצמה.

המלה הפותחת את היצירה ביוונית עתיקה היא "Μηνιν", שפירושה "זעם; חרון אף", וזאת משום שהנושא העיקרי של השירה הוא חרון אפו של [[אכילס|אֲכִילֵס]], גדול הגיבורים היוונים. האפוס טוווה את סיפור זעמו והתפייסותו של [[אכילס|אָכִילֵס]], ודרך סיפור זה משתקפת חלקית המלחמה עצמה: הסיפור עצמו מתחיל בזעמו של אכילס על המלך [[אגממנון]], המפקד העליון של הצבא היווני, ובנטישתו של המערכה בעקבות כך. העדרו של אכילס מאפשר ל[[הקטור|הֶקְטוֹר]], נסיך טרויה ובחיר לוחמיה, להרוג את [[פטרוקולוס]], רעו של אכילס. שטוף תאוות נקם, אכילס שב למלחמה, והעלילה מגיעה לשיאה ב[[דו-קרב|דו-קרב]] שבו הורג אכילס את הקטור. בפרקי הסיום של האפוס, אכילס נעתר לבקשתו של [[פריאמוס]], מלך טרויה, ואביו של הקטור להשיב את גופת בנו. השירה מסתיימת בתיאור הלוויתו של הקטור, והטור האחרון בה הוא "כָּכָה חָגְגוּ קְבוּרָתוֹ שֶׁל-הֶקְטוֹר מַכְנִיעַ-הַסּוּסִים." (בתרגומו של שאול טשרניחובסקי)

למחרת, זאוס אוסר על האלים להשתתף בקרב. יד הטרויאנים על העליונה, לא מעט בזכות העדרו של אכילס. עם רדת הערב, הטרויאנים שהצליחו להדוף את היוונים אל פאתי החומה שבנו, מחליטים ללון בשדה הקרב לצורך קרב ההבקעה שלמחרת. אגממנון מבין את טעותו, ומציע לאכילס מתנות רבות ואת השבתה של בריסאיס תמורת שובו של אכילס לשדה הקרב. אכילס מסרב, ומודיע שהוא ילחם רק עם הטרויאנים יתקרבו לספינותיו וינסו להבעיר אותן.

הטרויאנים חונים שוב במישור בתקווה להכריע את הקרב למחרת. לבקשתה של תטיס, [[הפייסטוס]] מחשל במשך הלילה שריון ומגן חדשים עבור אכילס. בבוקר אגממנון משיב לאכילס את בריסאיס יחד עם מתנות רבות, אך אכילס אינו נראה כמעוניין באלו. הוא צם, עוטה את שיריונו החדש, נוטל את חניתו ויוצא לקרב על מרכבתו. סוסו של אכילס מזהיר אותו מפני מותו, אך אכילס אינו שועה לאזהרה, ויוצא לקרב שבו הוא טובח רבים מאוד מהטרויאנים ובני בריתם.

אכילס מתעלל בגופתו של הקטור: הוא רוצע את עקביו, קושר את הגופה למרכבתו ומקיף את החומה שהגופה נגררת ופניה למטה. הריטואל חוזר מדי יום, עד שזאוס מחליט להפסיקו. הוא שולח את האל [[הרמס]] אל המלך פריאמוס, שיוצא בעגלה אל המחנה היווני בתחפושת של קבצן, ובחסות מסתור הערפל שמספקים לו האלים. הוא מגיע אל אכילס, נושא בפניו נאום המזכיר לו את אביו שלו, ומחלה את פניו במתנות יקרות. אכילס מזמין את פריאמוס לארוחה, משיב לו את הגופה, ופריאמוס חוזר אל העיר שפונה להתאבל על הקטור. לוויית הקטור חותמת את האפוס.

נַפְשׁוֹת גִּבּוֹרִים, וְאוֹתָם נָתַן טֶרֶף לִכְלָבִים

המועד המדויק שבו חוברה האיליאדה אינו ידוע. בעקבות [[הרודוטוס]], שמציין שהומרוס ו[[הסיודוס]] חיו "רק ארבע מאות שנה לפנַי"{{הערה|1=הרודוטוס, היסטוריות, ספר שני.}}, כלומר במהלך המאה התשיעית לפנה"ס, מרבית החוקרים מאחרים את חיבור היצירה מעט, וגורסים שהאיליאדה חוברה במהלך המאה השמינית לפנה"ס. האירועים המתוארים ביצירה מתאימים מבחינת פרטים חומריים למציאות בשלהי תקופת הברונזה המאוחרת, דהיינו שקיעת [[יוון המיקנית]], לקראת סוף המאה השלוש-עשרה לפני הספירה. היצירה, אפוא, מאוחרת בכארבע מאות לתקופה שבה היא עוסקת, ובמהלך המאות הללו שקעה התרבות ביוון ובמערב אסיה עד מאוד, לרבות אובדן ידיעת הכתב, ולכן מעט מאוד ידוע עליה. אף על פי כן, דומה שהאיליאדה מכילה שקיעים אותנטיים של התרבות המיקנית, שעברו בעל-פה מדור לדור עד ששובצו באיליאדה. דוגמה בולטת היא הקטע הארוך המכונה "קטלוג האניות", בשיר השני של האיליאדה, שהינו עשיר בשמות מקומות ועמים, אשר משקפים את המציאות בשלהי התקופה המיקנית, לפני [[הפלישה הדורית]], ולא את המציאות של המאה השמינית לפנה"ס.

* [[נתן שפיגל]], הומרוס, הוצאת [[הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס|י"ל מאגנס]], ירושלים, תשמ"ט. הספר מביא תקציר של עלילת האיליאדה, דן בדמויות המרכזיות בה, ומרחיב על השפעתה על תרבות המערב.

{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Iliad|שם ויקישיתוף=איליאדה|ויקיטקסט=איליאדה של הומרוס (טשרניחובסקי)|שם ויקישיתוף=אליאדה (טשרניחובסקי)}}