איליאדה – הבדלי גרסאות

ה'''איליאדה''' (ב[[יוונית]]: '''Ἰλιάς''', אִילִיאס, נגזר מן השם "אִילִיוֹן" -– שמה האחר של [[טרויה]]) היא הראשונה מבין שתי ה[[שירה אפית|יצירות האפיות]] בתרבות ה[[יוון העתיקה|יוונית]] אשר מיוחסות ל[[הומרוס]] (השנייה היא ה[[אודיסיאה]]) ובה נפרש לאורך 15,693 טורים יצוג נוקב של טרגדיות, חורבן, חברוּת ומשפחה בעת מלחמה. רוב החוקרים מתארכים חיבור שתי היצירות (אשר השפיעו רבות על [[תרבות המערב]]) למחצית השנייה של [[המאה ה-8 לפנה"ס]]. האיליאדה נכתבה ב[[יוונית הומרית]], וחולקה ב[[התקופה ההלניסטית|תקופה ההלניסטית]] לעשרים וארבעה מזמורים (או ספרים), בקצר (מזמור יט) 424 טורים ובארוך (מזמור ה) 909.

[[קובץ:Papyrus Oxyrhynchus 551 - Princeton University Library, AM 4405 - Homer, Iliad XIV,227–253,256–263.jpg|ממוזער|שמאל|250px|פפירוס אוקסירינכוס 551 מן המאה השנייה: כתב-יד קדום של האיליאדה, המכיל קטעים בכרך י"ד של היצירה (הרה פוגשת את שר השינה).]]

המילה הפותחת את היצירה היא "Μῆνιν" (מֵנין) שפירושה ביוונית "זעם" או "חרון אף", ולאחר תיאור נסיבות כעסו של [[אכילס|אֲכִילֵס]], גדול הגיבורים היוונים,על [[אגממנון]], [[המפקד העליון]] של הצבא היווני, עובר האפוס לתיאור נטישתו ותבוסות היוונים בפני [[הקטור|הֶקְטוֹר]], נסיך טרויה ובחירובכיר לוחמיה, שהורג בקרב את [[פאטרוקלוס]], חברו הטוב של אכילס. אכילס חוזר להלחםלהילחם, הורג את הקטור ב[[דו-קרב]] ומתעלל בגופתו. בפרקי הסיום, נעתר אכילס לבקשת [[פריאמוס]], מלך טרויה ואביו של הקטור, להשיב את גופת בנו. היצירה מסתיימת בתיאור הלווייתו של הקטור, והטור האחרון: "כָּכָה חָגְגוּ קְבוּרָתוֹ שֶׁל-הֶקְטוֹר מַכְנִיעַ-הַסּוּסִים"{{הערה|בתרגומו של שאול טשרניחובסקי}}.

אכילס פונה לאמולאימו, הנימפה [[תטיס (מיתולוגיה)|תטיס]], ומבקש ממנה לפנות ל[[זאוס]], ראש האלים היווניים, ולבקש ממנו שינחיל מפלה ליוונים, כדי לגרום לאגממנון להרגיש בחסרונו של אכילס. תטיס עושה כן, וזאוס, על אף התנגדותה של אשתו, האלה [[הרה]] האוהדת את היוונים, נעתר לבקשה.

ביגונו על מות חברו הטוב, אכילס נשבע להרוג את הקטור ולנקום בכך את מות פאטרוקלוס. אכילס פונה שוב לתטיס אמואימו ומבקש את עזרתה. תטיס מזהירה אותו שנגזר עליו שאם יהרוג את הקטור הוא ימות במלחמה בעצמו, אלא שאכילס עומד על בקשתו. נטול שריון, אך בגוף שמבהיק בזכות סיועה של האלה אתנה, זועק אכילס זעקות שבר אל נוכח הצדדים. במהומה שנוצרת, מצליחים היוונים להשיב את גופתו של פאטרוקלוס.

אכילס מתעלל בגופתו של הקטור: הוא רוצע את עקביו, קושר את הגופה למרכבתו ומקיף את החומה כשהגופה נגררת ופניה למטה. הריטואל חוזר מדי יום, עד שזאוס מחליט להפסיקו. הוא שולח את האל [[הרמס]] אל המלך פריאמוס, שיוצא בעגלה אל המחנה היווני בתחפושת של קבצן, ובחסות מסתור הערפל שמספקים לו האלים. הוא מגיע אל אכילס, נושא בפניו נאום המזכיר לו את אביו שלו, ומחלה את פניו במתנות יקרות. אכילס מזמין את פריאמוס לארוחהל[[ארוחה]], משיב לו את הגופה, ופריאמוס חוזר אל העיר שפונה להתאבל על הקטור. לוויית הקטור חותמת את האפוס.

בשנת 2012 תרגם [[אברהם ארואטי]] את האיליאדה לעברית בשנית, בתרגום פרוזה, ובתוספת מבוא והערות. למהדורה השניההשנייה נוסף גם מפתח שמות<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.magnespress.co.il/book/איליאדה-2752|הכותב=הוצאת מאגנס (האוניברסיטה העברית)|כותרת=איליאדה}}</ref>. בשנת 2016 יצא תרגום שלישי מאת [[אהרן שבתאי]], שחוזר לצורה השירית של המקור<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.schocken.co.il/Book/איליאדה.aspx?name=איליאדה&code=40-20009&adscale=1&campaign_id=10878841880&utm_campaign=Dynamic+Search+Ads+%28Google%29&utm_source=adscale_search&utm_medium=cpc&utm_term=&device=c&creativeId=598859195253&network=g&gclid=Cj0KCQjw3a2iBhCFARIsAD4jQB0FfcSWNEqQfNKiVwPwRlu6R7I3qbEYCKetzqvuee-7QRLNzXfnWDQaArc7EALw_wcB|הכותב=הוצאת שוקן|כותרת=איליאדה}}</ref>.

המועד המדויק שבו חוברה האיליאדה אינו ידוע. בעקבות [[הרודוטוס]], שמציין שהומרוס ו[[הסיודוס]] חיו "רק ארבע מאות שנה לפנַי",{{הערה|1=הרודוטוס, היסטוריות, ספר שני.}}, כלומר במהלך [[המאה ה-9 לפנה"ס]], מרבית החוקרים מאחרים את חיבור היצירה מעט, וגורסים שהאיליאדה חוברה במהלך [[המאה ה-8 לפנה"ס]]. האירועים המתוארים ביצירה מתאימים מבחינת פרטים חומריים למציאות בשלהי [[תקופת הברונזה ביוון העתיקה|תקופת הברונזה]] המאוחרת, דהיינו שקיעת [[יוון המיקנית]], לקראת סוף [[המאה ה-13 לפנה"ס]]. היצירה, אפוא, מאוחרת בכארבע מאות שנה לתקופה שבה היא עוסקת, ובמהלך המאות הללו שקעה התרבות ביוון ובמערב אסיה, לרבות אובדן ידיעת הכתב, ולכן מעט מאוד ידוע עליה. אף על פי כן, דומה שהאיליאדה מכילה שקיעים אותנטיים של התרבות המיקנית, שעברו בעל-פה מדור לדור עד ששובצו באיליאדה. דוגמה בולטת היא הקטע הארוך המכונה "קטלוג האניות", בשיר השני של האיליאדה, שהוא עשיר בשמות מקומות ועמים, אשר משקפים את המציאות בשלהי התקופה המיקנית, לפני [[הפלישה הדורית]], ולא את המציאות של המאה ה-8 לפנה"ס.

* הומרוס, '''איליאס -– ספר ראשון'''. תרגם [[דוד פרישמן]].{{הערה|שיר א' של "איליאס" תורגם על ידי ש' טשרניחובסקי, ועמד להתפרסם בכרך א' של כתב העת "[[התקופה]]". "העורך דוד פרישמן תיקן עד לבלי הכר את תרגומו של טשרניחובסקי, ולבסוף חתם את שמו על התרגום בלוויית דברי הסבר שכנּותם מפוקפקת". {{קשר1|[[עידו בסוק]]|היֵלכו שניים יחדיו? -– בן ציון כ"ץ כידיד וכמניח יסודות לביוגרפיה של שאול טשרניחובסקי|44/44_bassok|חורף 2013, 74 - 7974–79}}}}. מוסקבה, התקופה, ספר ראשון, טבת-אדרטבת–אדר תרע"ה / 1918. העתק דיגיטלי בתוך [http://benyehuda.org/frischmann/ פרויקט בן יהודה].

* הומרוס. '''איליאס -– ארבעת הספרים הראשונים'''. תורגמו מיוונית בידי [[אפרים דבשני]]. ירושלים, [חסר מו"ל], תרצ"ב.

* הומרוס, '''איליאדה ואודיסיה : שירים נבחרים'''. תרגום: שאול טשרניחובסקי, הוצאת דביר, תשכ"ט. עם מבוא, כולל ביאורים והערות.

* [[יהודה ליבס]], "[https://musaf-shabbat.com/2012/07/01/%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AAהעברית-%D7%97%D7%99%D7%9B%D7%AA%D7%94חיכתה-%D7%9C%D7%94לה-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94יהודה-%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%A1ליבס/ העברית חיכתה לה]" (על התרגומים של אריה סתיו ואברהם ארואטי). '''שבת''', מוסף [[מקור ראשון]] לתורה, הגות, ספרות ואמנות. 1 ביולי 2012.

* {{ישראל היום|שמעון בוזגלו|"טרויה פינת תל אביב" (על תרגומו של אהרן שבתאי)|376769|26 באפריל 2016.}}