איליאדה – הבדלי גרסאות

ה'''איליאדה''' (ביווניתב[[יוונית]]: '''Ἰλιάς''', אִילִיאס, נגזר מן השם "אִילִיוֹן" – שמה האחר של [[טרויה]]) היא הראשונה מבין שתי ה[[שירה אפית|יצירות האפיות]] בתרבות ה[[יוון העתיקה|יוונית]] אשר מיוחסות ל[[הומרוס]] (השנייה היא ה[[אודיסיאה]]) ובה נפרשיםנפרש לאורך 15,693 טורים יצוג נוקב של טרגדיות, חורבן, חברוּת ומשפחה בעת מלחמה. רוב החוקרים מתארכים את חיבור שתי היצירות, (אשר השפיעו רבות על [[תרבות המערב]],) למחצית השנייה של [[המאה ה-8 לפנה"ס]]. האיליאדה נכתבה ב[[יוונית הומרית]], וחולקה ב[[התקופה ההלניסטית|תקופה ההלניסטית]] לעשרים וארבעה מזמורים (או ספרים), אשר הקצר בהם מונה 424 טוריםבקצר (מזמור יט) והארוך424 -טורים 909ובארוך (מזמור ה) 909.

השנהה[[אפוס]] העשירית והאחרונה שלעוסק ב[[מלחמת טרויה]], בהאך צרומציג מלכיסיפור יווןהמלחמה עלבדרך העיר,אחרת. מהווההשנה אתהיא הרקעהעשירית ל[[אפוס]].והאחרונה השםלמצור 'איליאדה'על עצמוטרויה, נגזרוהשירה מןנפתחת השםללא אִילִיוֹן[[אקספוזיציה]] (ובלטינית איליום) - שמה האחר של טרויה. השירה נפתחת "[[In medias res]]",) והעלילהומגוללת שהיאעלילה מגוללתשל ותקופתכשלושה הזמן אותה היא מתארת נמדדת בשבועות בודדיםשבועות. בפרט, האיליאדה אינה מתארת את תחילת מלחמת טרויה ואת הסיבות לה, אם(אך כיאלו היאמאוזכרים) מזכירהואינה מאורעותכוללת אלואת פעמיםסיום רבות.המלחמה גם סיפורבתכסיס [[הסוס הטרויאני]] כלל(המוזכר אינו מופיע, אלא מוזכררק כבדרך אגב, בחלק השמיני של האודיסיאהבאודיסיאה (שורות 492–495)). גם מות [[אכילס]] בחץ מקשת [[פאריס (מיתולוגיה)|פאריס]] שפגע ב[[עקב אכילס|עקבו]], לאאינו מוזכר באיליאדה.

המילה הפותחת את היצירה ביוונית עתיקה היא "Μῆνιν" (מֵנין), שפירושה ביוונית "זעם;" או "חרון אף", וזאתולאחר משוםתיאור שהנושאנסיבות העיקרי של השירה היא חמתוכעסו של [[אכילס|אֲכִילֵס]], גדול הגיבורים היוונים. האפוס טווה את סיפור זעמו והתפייסותו של אָכִילֵס, ודרך סיפור זה משתקפת חלקית המלחמה עצמה: בראשית רב אכילס עם המלךעל [[אגממנון]], [[המפקד העליון]] של הצבא היווני, ונוטשעובר אתהאפוס המערכה.לתיאור העדרונטישתו ותבוסות היוונים מאפשרבפני ל[[הקטור|הֶקְטוֹר]], נסיך טרויה ובחירובכיר לוחמיה, להרוגשהורג בקרב את [[פטרוקולוספאטרוקלוס]], רעוחברו הטוב של אכילס. שטוףאכילס תאוותחוזר נקםלהילחם, שבהורג הגיבוראת למלחמה, והעלילה מגיעה לשיאההקטור ב[[דו-קרב]] שבוומתעלל הוא קוטל את הקטורבגופתו. בפרקי הסיום, נעתר אכילס לבקשת [[פריאמוס]], מלך טרויה ואביו של הקטור, להשיב את גופת בנו. השירההיצירה מסתיימת בתיאור הלוויתוהלווייתו של הקטור, והטור האחרון: "כָּכָה חָגְגוּ קְבוּרָתוֹ שֶׁל-הֶקְטוֹר מַכְנִיעַ-הַסּוּסִים." ({{הערה|בתרגומו של שאול טשרניחובסקי). האפוס מתחיל בכעס של אכילס ומסתיים בהתפייסות שלו}}.

אכילס פונה לאמולאימו, הנימפה [[תטיס (מיתולוגיה)|תטיס]], ומבקש ממנה לפנות לאביה, ל[[זאוס]], ראש האלים היווניים, ולבקש ממנו שינחיל מפלה ליוונים, כדי לגרום לאגממנון להרגיש בחסרונו של אכילס. תטיס עושה כן, וזאוס, על אף התנגדותה של אשתו, האלה [[הרה]] האוהדת את היוונים, נעתר לבקשה.

זאוס מפתה את אגממנון לצאת למלחמה בטרויאנים באמצעות חלום שווא המבטיח ניצחון ליוונים. אגממנון המעודד רוצה לצאת לקרב, אך טרם לכן, הוא מנסה לחזק את רוח הלחימה של היוונים בהציעו להם לשוב לביתם. התוכנית משתבשת, ורק בהתערבותו של [[אודיסאוס]], ההורג את מוביל המרד, נעצרת העריקה.

הצבאות נערכים זה מול זה לקרב. אלא, שהנסיך הטרוייאניהטרויאני [[פאריס (מיתולוגיה)|פאריס]] מציע לסיים את המלחמה כולה באמצעות דו-קרב בינו ובין [[מנלאוס (מלך ספרטה)|מנלאוס]]. נכרתת [[שביתת נשק]] ונחתם הסכם בו הצדדים מתחייבים לקבל את תוצאת הדו-קרב כמסיימת את הסכסוך. בדו-קרב מנלאוס מביס את פאריס, שניצל ממוות רק בזכותה של האלה [[אפרודיטה]].

בעצה אחת עם הרה, זאוס מחליט לשבש את ההסכם, ולגרום להמשך המלחמה. הוא שולח את האלה [[אתנה]] לפתות את פנדרוס[[פאנדרוס]] {{אנ|Pandarus}}, הקשת הטרוייניהטרויאני המצטיין, לירות חץ אל מנלאוס ובכך ליצור פרובוקציה מהצד הטרויאני. אגממנון מגיב בהתקפה רבתי, ואלי ה[[אולימפוס]] נוטלים חלק בקרב בעצמם. ידם של היוונים גוברת, והטרויאנים נסים על נפשם. הקטור מצליח לכנס מחדש את הכוחות הטרויאנים הממשיכים בקרב.

בקרב שלמחרת, הקטור מנתץ את החומה היוונית, והטרויאנים פורצים אל תוך המחנה היווני. מרבית המנהיגים היוונים נפצעים, ובין הפצועים מצוי אף [[מכאון]] {{אנ|Machaon (mythology)}}, הרופא היווני אשר יודע לטפל בפצעי חצים. [[הרה אלת ארגוס|הרה]] מפתה את [[זאוס]], וכשהוא נרדם לאחר המעשה, היא שולחת את האל [[פוסיידון]] לסייע ליוונים, אשר מצליחים להדוף את הטרויאנים אל המישור שמחוץ למחנה. זאוס מקיץ משנתו, זועם על התערבותו של פוסיידון ושולח את אפולו לסייע לטרויאנים אשר מצליחים להבקיע את החומה שוב ולהגיע אל האניות.

לנוכח חומרת המצב, [[פטרוקלוס|פַּטרוֹקלוֹספאטרוקלוס]], רעו הטוב של אכילס, מצליח לשכנע את אכילס להשאיל לו את שיריונושריונו ואת צבא המירמדונים, אך מזהיר אותו מלרדוף אחרי הטרויאנים. חיל התגבור הזה משנה את פני המערכה. הטרויאנים נהדפים, ופטרוקולוסופאטרוקלוס, שאינו שועה לאזהרתו של אכילס, מזנב בטרויאנים עד שערי העיר, שם הוא נעצר על ידי אפולו. פטרוקולוספאטרוקלוס מוצא את מותו בידיו של הקטור, אשר נוטל את שיריונושריונו של אכילס, ועוטה אותו על עצמו. הקרב בין הצדדים ממשיךנמשך סביב גופתו של פטרוקולוספאטרוקלוס.

ביגונו על מות חברו הטוב, אכילס נשבע להרוג את הקטור ולנקום בכך את מות פטרוקולוספאטרוקלוס. אכילס פונה שוב לתטיס אמואימו ומבקש את עזרתה. תטיס מזהירה אותו שנגזר עליו שאם יהרוג את הקטור הוא ימות במלחמה בעצמו, אלא שאכילס עומד על בקשתו. נטול שריון, אך בגוף שמבהיק בזכות סיועה של האלה אתנה, זועק אכילס זעקות שבר אל נוכח הצדדים. במהומה שנוצרת, מצליחים היוונים להשיב את גופתו של פטרוקולוספאטרוקלוס.

הטרויאנים חונים שוב במישור בתקווה להכריע את הקרב למחרת. לבקשתה של תטיס, [[הפייסטוס]] מחשל במשך הלילה שריון ומגן חדשים עבור אכילס. בבוקר אגממנון משיב לאכילס את בריסאיס יחד עם מתנות רבות, אך אכילס אינו נראה כמעוניין באלו. הוא צם, עוטה את שיריונושריונו החדש, נוטל את חניתו ויוצא לקרב על מרכבתו. סוסו של אכילס מזהיר אותו מפני מותו, אך אכילס אינו שועה לאזהרה, ויוצא לקרב שבו הוא טובח רבים מאוד מהטרויאנים ובני בריתם.

אפולו, המתחפש ללוחם טרויאני, גורם לאכילס לרדוף אחריו, בזמן שהטרויאנים נמלטים חזרה לתוך העיר המבוצרת. הקטור, על אף הפצרות הוריו, חוזר להלחםלהילחם עם אכילס מחוץ לחומה, אלא שהוא נתקף אימה, ונמלט ממנו. במרדף, מקיפים השניים את העיר שלוש פעמים, בעוד שהטרויאנים צופים בהם מעל החומות. לבסוף אתנה מפתה את הקטור לעצור ולהילחם באכילס. אכילס הורג את הקטור, אשר מילותיו האחרונות לאכילס מזכירות לו שאף הוא ימצא את מותו במלחמה.

אכילס מתעלל בגופתו של הקטור: הוא רוצע את עקביו, קושר את הגופה למרכבתו ומקיף את החומה שהגופהכשהגופה נגררת ופניה למטה. הריטואל חוזר מדי יום, עד שזאוס מחליט להפסיקו. הוא שולח את האל [[הרמס]] אל המלך פריאמוס, שיוצא בעגלה אל המחנה היווני בתחפושת של קבצן, ובחסות מסתור הערפל שמספקים לו האלים. הוא מגיע אל אכילס, נושא בפניו נאום המזכיר לו את אביו שלו, ומחלה את פניו במתנות יקרות. אכילס מזמין את פריאמוס לארוחהל[[ארוחה]], משיב לו את הגופה, ופריאמוס חוזר אל העיר שפונה להתאבל על הקטור. לוויית הקטור חותמת את האפוס.

חֵמָה קטלנית שגרמה אין־ספור יסוריםייסורים לאַכַאִים,

המועד המדויק שבו חוברה האיליאדה אינו ידוע. בעקבות [[הרודוטוס]], שמציין שהומרוס ו[[הסיודוס]] חיו "רק ארבע מאות שנה לפנַי",{{הערה|1=הרודוטוס, היסטוריות, ספר שני.}}, כלומר במהלך [[המאה התשיעיתה-9 לפנה"ס]], מרבית החוקרים מאחרים את חיבור היצירה מעט, וגורסים שהאיליאדה חוברה במהלך [[המאה השמיניתה-8 לפנה"ס]]. האירועים המתוארים ביצירה מתאימים מבחינת פרטים חומריים למציאות בשלהי [[תקופת הברונזה ביוון העתיקה|תקופת הברונזה]] המאוחרת, דהיינו שקיעת [[יוון המיקנית]], לקראת סוף [[המאה השלושה-עשרה13 לפני הספירהלפנה"ס]]. היצירה, אפוא, מאוחרת בכארבע מאות שנה לתקופה שבה היא עוסקת, ובמהלך המאות הללו שקעה התרבות ביוון ובמערב אסיה עד מאוד, לרבות אובדן ידיעת הכתב, ולכן מעט מאוד ידוע עליה. אף על פי כן, דומה שהאיליאדה מכילה שקיעים אותנטיים של התרבות המיקנית, שעברו בעל-פה מדור לדור עד ששובצו באיליאדה. דוגמה בולטת היא הקטע הארוך המכונה "קטלוג האניות", בשיר השני של האיליאדה, שהוא עשיר בשמות מקומות ועמים, אשר משקפים את המציאות בשלהי התקופה המיקנית, לפני [[הפלישה הדורית]], ולא את המציאות של המאה השמיניתה-8 לפנה"ס.

[[כתב יד (העתק)|כתב היד]] השלם הקדום ביותר של האיליאדה הוא '''Venetus A''', אשר מצוי בספריית מרקוס הקדוש ב[[ונציה|וונציה]], והוא מתוארך למאהל[[המאה העשיריתה-10|מאה ה-10]] לספירה.

התרגוםעיבוד היחידמקוצר לשל האיליאדה ב[[לטינית]], ששרד עד היום, הוא [[אליאסאיליאס לטינה]] והוא{{אנ|Ilias בוצעהLatina}}. היצירה מיוחסת לבאיביוס איטליקוס, מן המחצית השנייה של ב[[המאה הראשונה לפני הספירה]]לספירה.

* הומרוס, '''איליאס -– ספר ראשון'''. תרגם [[דוד פרישמן]].{{הערה|שיר א' של "איליאס" תורגם על ידי ש' טשרניחובסקי, ועמד להתפרסם בכרך א' של כתב העת "[[התקופה]]". "העורך דוד פרישמן תיקן עד לבלי הכר את תרגומו של טשרניחובסקי, ולבסוף חתם את שמו על התרגום בלוויית דברי הסבר שכנּותם מפוקפקת". {{קשר1|[[עידו בסוק]], "[http://humanities1.tau.ac.il/shalom_rosenfeld/images/44-heb/%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%95_%D7%91%D7%A1%D7%95%D7%A7.pdf |היֵלכו שניים יחדיו? -– בן ציון כ"ץ כידיד וכמניח יסודות לביוגרפיה של שאול טשרניחובסקי]". אוניברסיטת תל אביב, "קשר" מס' |44, /44_bassok|חורף 2013., 74–79}}}}. מוסקבה, התקופה, ספר ראשון, טבת-אדרטבת–אדר תרע"ה / 1918. העתק דיגיטלי בתוך [http://benyehuda.org/frischmann/ פרויקט בן יהודה].

* הומרוס. '''איליאס -– ארבעת הספרים הראשונים'''. תורגמו מיוונית בידי [[אפרים דבשני]]. ירושלים, [חסר מו"ל], תרצ"ב.

* הומרוס, '''איליאדה ואודיסיה : שירים נבחרים'''. תרגום: שאול טשרניחובסקי, הוצאת דביר, תשכ"ט. עם מבוא, כולל ביאורים והערות.

* הומרוס, '''האיליאדה'''. תרגמה [[בלהה רוזנפלד]]. [[הוצאת עופרים]] בע"מ, 2004.

* הומרוס. '''איליאדה'''. תרגום לפרוזה עברית אמנותית ופיוטית מאת [[אברהם ארואטי]]. ירושלים, [[הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס]], תשע"ב 2012; מהדורה שנייה, בצירוף מפתח שמות מלא, תשע"ו 2016.

* הומרוס. '''איליאדה'''. מיוונית: [[אהרן שבתאי]]. תל אביב, הוצאת שוקן, תשע"ו / 2016.

* [[אהרוןאהרן שבתאי]], [http://lib.cet.ac.il/Pages/sub.asp?kwd=1934 תיאור האיליאדה], אתר מט"ח.

* [[יהודה ליבס]], "[https://musaf-shabbat.com/2012/07/01/%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AAהעברית-%D7%97%D7%99%D7%9B%D7%AA%D7%94חיכתה-%D7%9C%D7%94לה-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94יהודה-%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%A1ליבס/ העברית חיכתה לה]" (על התרגומים של אריה סתיו ואברהם ארואטי). '''שבת''', מוסף [[מקור ראשון]] לתורה, הגות, ספרות ואמנות. 1 ביולי 2012.

* {{ישראל היום|שמעון בוזגלו|"טרויה פינת תל אביב" (על תרגומו של אהרן שבתאי)|376769|26 באפריל 2016.}}